שיקום

שלום, אני כמה שנים אחרי טראומה קשה שעברתי. הזמן הפחית את התקפי החרדה חזרתי לתפקוד (חיצוני) מלא עם הצלחה והשגיות רבה בעבודה. בכל מקרה אני מרגישה סוג של אפטיות וקהות חושים שמביאים אותי לא לרצות יותר ביחסי אנוש משום שאני לא מסוגלת להרגיש, וגם לא לרצות ולקוות שום דבר עבור עצמי (היו לי חלומות רבים ותכנונים לפני הארוע). מבחינתי אין הבדל כרגע בין לחיות או למות, מה שמפעיל אתי בעיקר זה לא מוטיבציה אלא אחריות. שאלתי היא האם יתכן שהמוח נפגע באופן כזה שהיכולת הרגשית לא תוכל אף פעם לחזור לתפקד? הבנתי ממחקרים שהזמן פועל הרבה פעמים ביחס הפוך להחלמה. אני מרגישה שהעולם הפנימי שלי 'נרדם' ואני לא מצליחה להעיר אותו. האם ניתן באמת לחזור להרגיש או שזו תמיד תשאר נכות וגזרה בלתי הפיכה? תודה, מרגישה שזקוקה לקצת תקווה...

הזכרת את עניין האחריות. האחריות הזו דורשת שתטפלי בעצמך. אני לא מתיימר להיות יועץ אבל המקרה הזה מוכר לי....מעצמי. חזרתי לתפקד בעבודה במלוא הקיטור ומשכתי הרבה שנים. מסביב היו כל הזמן התופעות- הקהות, החרדות, הפוביות, הניתוקים, התמונות ...עד ש... היתרון העצום שיש לך כרגע ולא היה לי אז הוא שאת מודעת לבעיה. שווה לך היום להשקיע בזה זמן וכסף כי זה חלק מהאחריות. אם תחכי 10 שנים, את עלולה להפוך למשהו כמוני...