בעיות קוגנטביות קשות ביותר.
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
מזה כמה זמן אני סובל מפוסט טראומה. ביחד ובמקביל כמעט לפוסט טראומה החלו אצלי בעיות קשות בתחום הקוגנטיבי. ואני לא מדבר רק על בעיות בזיכרון וקשב אלא על הרבה מעבר. מבחינה ויזואלית , העולם נראה כאילו אנימסתכל מתוך ערפל , אני מאבד את עצמי בעיר שלי 15 דקות ליד הבית, מקומות שלא ביקרתי בהם אני צריך ללכת עם מפה . בעיות בזיכרון, שוכח שמות, מילים, חושב לאט יותר ,שוכח איך לכתוב אותיות! ,ועוד דברים אחרים. והכי מוזר וגרוע- משהו שלא נתקלתי בו בשום מקום . והוא אינו נובע מ "בעיה נפשית " , אני איבדתי את היכולת להחליט החלטות. מן דפקט מאוד מוזר. זה בא לידי ביחטוי בכך שאני שולח יד למשל כדי לקחת משהו ומיד מחזיר אותה, מתחיל לבצע איזה פעולה מוטרית ומפסיק , מתקשה לעבור אנשים ברחוב, כי אני לא יודע לאיזה צד ללכת, שמאל או ימין. זה קורה כל היום וכל הזמן. אולי זה נשמע כאילו אני אובססבי , אבל אני לא. הכל נכון ואמיתי. ניסתי להסביר את זה לכל רופא שדיברתי איתו וכולם יחסו את זה לבעיות נפשיות. אבל אני מוכן להשבע שלא מדובר בבעיה נפשית , זה פשוט איזה פשלה במוח, משהו נוירולוגי שדפק את היכולת שקשורה להחלטה. בכל אופן , אני לא רואה שום אפשרות לחיים נורמלים. מילא החרדה! אבל התפקוד שלי הקוגנטיבי הוא אפסי. כל פעולה פשוטה ביותר היא בלתי אפשרית . דברים פשוטים כמו להכין לעצמי אוכל, להתקלח, גורמים לי לקושי תפקודי. אני קראתי עליך דוקטור גרין, וכל כך קשה לי להאמין שבנאדם עם פוסט טראומה יכול להפוך לדוקטור , לנהל חיי משפחה ועוד לטפל באחרים. איך ????????????? אי אפשר לחיות ככה, פשוט אי אפשר.זה סיוט. אני מרגיש כמו מישהו שעבר חבלה מוחית. ולא עברתי...
דניאל יקר, לא קשה לי להבין את התסכול שלך. השימוש של הרופאים, ולצערי גם הפסיכולוגים והמטפלים, במושג 'נפש' מסוכן מאוד. אני יכול להבטיח לך שאין להם מושג על מה הם מדברים, משום שהמושג 'נפש' מעולם לא הוגדר, ו'בעיות נפשיות' זו הגדרה מתחמקת. בעשרים השנים האחרונות יש התקדמות רבה בחקר המוח, ואנחנו יודעים שבעיות קוגניטיביות ורגשיות הן ביטוי לתהליכים מוחיים. הקושי שלך הוא בעיה רגשית, והבעיה הזו מתקיימת במוח. לחרדה יש השפעה קשה על התפקוד, ואתה יכול להתמודד אתה בדרכים פשוטות, התנהגותיות וקוגניטיביות. אתה יכול לשפר את תחושת הביטחון שלך באמצעות פעילות גופנית, באמצעות פעילות יצירתית, באמצעות טכניקות הרפיה ובעיקר באמצעות יצירת שגרה קבועה ותמיכה משפחתית. אני עשיתי זאת, וכך פיתחתי את גישת 'האימון הרגשי', שהיא דרך-חיים פשוטה ויעילה מאוד להתמודדות עם הטראומה. בהצלחה, ד"ר דרור גרין
ידידי היקר צר לי להודיע לך שאתה לא מקורי, התופעות שאתה מתאר אופיניות לפוסט טרואמה את חלקן אני חוויתי על בשרי אני מסכים אתך שזה מוזר ושונה והסבל הוא נורא. לתופעות שהתרחשו אצלי היו הסברים מדוע אני מתנהג כך, אבל גם אם אינך יודע מדוע אתה מתנהג בצורה כזו התת מודע שלך יודע ולפעמים הוא לא מסביר לך את הסיבה, אבל מה שברור שאלו אינן בעיות נפשיות אלא הפרעות טורדניות הנגרמות כתוצאה מפוסט טרואמה. את ההפרעות האלו ניתן להקטין או לצמצם ע"י טיפול פסיאטרי בשילוב עם טיפול התנהגותי. הטיפול ההתנהגותי - קוגנטיבי הוא בעל המשמעות החשובה בכך שהוא מלמד מחדש את המוח לבצע פעולות יומיומיות פשוטות מחדש, הכל מונחה ע"י המטפל באמצעות תרגילים מעשיים אותם עליך לבצע יום יום עד אשר המוח לומד מחדש. אני עברתי את הטיפולים האלו ובמשך השנים תרגלתי ותרגלתי עד אשר התפקוד שלי השתפר, יש תקווה להפחית את המחשבות הטורדניות שהן בעצם הגורם לתפקוד לקוי. כמו כן השיפור בביטחון העצמי, שמתרסק אצל נפגעי פוסט טרואמה, הוא חשוב ביותר, הביטחון העצמי משתקם יחד עם הטיפול הקוגנטבי ומושפע מהסביבה הקרובה שחייבת לתמוך במסירות ואהבה, בנייה מחדש של הביטחון העצמי חשובה מאוד לתהליך השיקום ולוקחת זמן. צריך לעבור את הטיפול הנכון להתמיד ולדעת שזה לוקח זמן אבל בסופו של דבר יש סיכוי לטוב.