המשך טיפול"אמא של חייל משוחרר"

שלום לך דר' גרין ובנוסף גם חג שמח. היום,אני עדיין נמצאת בתהליך של ההכרה של בני,יש התייחסות מעו"ד דר' פסטרנק שלכאורה הייתה נטראלית מטעם הצבא ופסקה בזמנו כי לדעתה זה לא קשור לצבא. ובמקביל כן הגעתי והצלחתי(תמורת תשלום גבוה כמובן)לרופא שכתב לי חוות דעת רפואית לגבי תגובתו למצבו של בני וכן חיזק את השערתי מבחינה רפואית כלומר שלדעתו יש קשר אך שוב מתעוררת הבעיה שבני או אני לא פנינו לגורם רפואי באותה התקופה.(של השירות הצבאי או מיד אחריו) אני מאוד רוצה לשתף אותך שהיום,(תודה לאל בני מרגיש טוב יותר אמנם הוא עדיין תלוי בתרופות,העלה במישקל,ומנסה להתמודד עם החיים רגיל ככל האפשר,עדיין נסער מכל דבר,רגיש מעל הרגיל ודי מתקשה בהתמודדות היום יומית של מגבלות שהרופאים נותנים לו) לשימחתי בני מצליח ללמוד כמו שרצה באוניברסיטת בן גוריון ניהול מלונאות. הוא מאוד רצה להתקבל לפרויקט ניויורק כלומר עבודה בחופש בחו"ל (לצורך ביסוס הלימודים ושעות הכשרה למקצוע)אך לא התקבל ,דבר זה גרם שוב לאכזבה נוספת ואני מקווה כי יצליח להמשיך למרות הכל. הרגשתי צורך לשתף אותך דר' על מנת לקבל שוב תגובה ממך וחיזוקים בהמשך התהליך.בחודש מאי יהיה לנו שוב דיון בבית המשפט עם העו"ד אך לצערי נראה שאין לו מספיק כח להתמודד או לחזק אותנו.למרות שכסף אנו עדייו משלמים לו וכל פעם דורש עוד על הטיפול,נסיעות,ניירת ועוד. אשמח מאוד לקבל ממך תגובה על הכתוב וגם לשמוע מה דעתך על הכל. ושוב תודה וחג שמח

תודה לך דר' על התמיכה,משרד הביטחון משחרר את עצמו מאחריות,אבל מישום שאני ממש בטוחה כי הוא צריך(למען בני והשקט הנפשי שלו)להכיר בבעיות שנוצרו בעקבות הארועים הקשים ולא רק להתפאר בהצלחות,חשוב שאותם החיילים כן יקבלו איזו הכרה של אכפתיות במיוחד שבני ועוד כמוהו הם אוהבי המדינה ונלחמו בעד שלום המדינה וההגנה עליה.בניגוד לאחרים שמרימים ידים,לא מצליחים להתמודד ומוציאים את עצמם מהאחריות הזו ששל שמירה על המדינה . ודבר נוסף,אני ממש חוששת מכך שיהיה לו התקף נוסף ואז שוב יאושפז במקום שאיננו צריך להיות שם עם אנשים שעברו ארועים אחרים כגון סמים,פשיעה ועוד ובאותו זמן של התקף הכי קל להשפיע עליו באופן שלילי,כיום אני כאן ונלחמת בכל מצב שלא יאושפז,אך,לא פעם במצב קשה הוא העדיף להיות בפנים בגלל חוסר היכולת שלו לשלוט במצבו וחלילה לפגוע ביקרים לו. לכן כל עוד שאני כאן בחיים יכולה ללחם במערכת (בערך)אני חוששת מהמצב שלא אהיה והוא יהיה לבד(אני גרושה ושני ילדים)או עם אחותו הרגישה לא פחות וחסרת אונים במצבים של התפרצות ההתקף,ביתי במצבים אילו ממש לא יודעת מה לעשות,היא לא מכירה את ההתנהגות של האח היקר שלה ולא מבינה אותה.לכן היא ממש לא יודעת מה לעשותוכמובן שזה גם משפיע עליה. בקיצור אז נוצר מצב של התמודדות עם שניהם(במצבים שונים) וכמובן בני במצבים מסוימים בגלל האישפוז מגדיר את מצבו כמשוגע וזה ממש לא נכון להאמין בזה,לכן כל הדאגה שלי. אשמח מאוד אם תגיב גם על הדברים הללו,תודה לך,ואין לך מושג עד כמה שזה מסייע כשיש עוד דעה של אדם המאזין ומביע דעה.במיוחד,אדם מקצועי כמוך. ושוב חג שמח ותודה מראש.