סוחב רגשי אשמה מאז מלחמת ששת הימים

שלום מלי, הסיפור של ידידך אינו יוצא דופן. רוב הלומי-הקרב אינם מודעים לכך בזמן האירוע, והם נאלצים להתמודד עם הסימפטומים הפוסט-טראומטיים רק כשחלה החמרה במצבם לאחר שנים רבות, לעתים עשרות שנים לאחר האירוע. את צודקת כשאת חוששת מן האנליזה שבנו רוצה לערוך. אינני יודע למה הוא מתכוון, אבל המושג 'אנליזה' מתייחס בדרך-כלל לפסיכואנליזה, המבוססת על שחזור הזכרונות הטראומטיים. זו הגישה המסוכנת ביותר לטיפול בהלומי-קרב, משום שכל שחזור של הטראומה מחזק את הטראומה ומחמיר את המצב. זו סכנה של ממש. הלם-קרב הוא הפגיעה היחידה שבה ניתן לבקש הכרה של אגף השיקום גם לאחר עשרות שנים, לפי פסיקת בית-המשפט העליון. כמו בנוגע לאנליזה, גם כאן יש סכנה גדולה, משום שתהליך ההכרה הארוך והמשפיל עשוי להחמיר את הפגיעה. הדרך להתמודד עם הטראומה היא לחיות בסביבה תומכת ובטוחה, וניתן להיעזר בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי, או בגישת האימון הרגשי שפיתחתי. בברכה, ד"ר דרור גרין