פוסט טראומה של אבא.

שלום רב, הפניה הזאת ממש קשה לי. אבל הגעתי לשלב בו אני חייבת יעוץ. בשביל אבא שלי. אני בת 26. כשהייתי ילדה קטנה ההורים שלי התגרשו. אמא שלי שהייתה מאוד מגוננת לעולם לא התווכחה איתו לידי וליד אחי ולמעשה עד לפני כ3 שנים לא ידעתי בכלל מה הסיבה לגירושים. אמא סיפרה לי שאבא שלי היה במלחמת סולטן יעקב, בה כל הפלוגה שלו נהרגה, מאותה מלחמה הוא חזר אדם אחר והתחיל לבגוד בה ולהעדר מהבית. מכיוון שהייתי מאוד צעירה אז, אבא לא היה חלק מהחיים שלי. מלבד פעם בכמה חודשים (אולי) שהייתי רואה אותו, אבל זה יותר היה כדי לצאת מידי חובה מבחינתו. תמיד אהבתו אותו ולעולם לא כעסתי על הכאב שהוא גרם לאמא. עם השנים היא גם סלחה לו ואפילו היה להם קשר טוב. במהלך השנים הכרתו אותו כאדם מבודד מאוד, שאוהב שקט. אכפתי מאוד לסביבה ודואג עוזר אבל אף פעם הוא לא היה אדם חם. לא בעיניי. לפני שנתיים ההורים (שהפכו לחברים מאוד טובים, ללא קשר רומנטי) החליטו לעבור לגור יחד. כל אחד מוכר את ביתו הקטן ועוברים לגור יחד בבית גדול במושב. כל אחד בחדר משלו. עברנו לגור בבית הגדול הזה לפני שנה בדיוק. עד לא מזמן, היו רגעים בהם אבא היה מתרחק טיפה. אבל לא משהו יוצא דופן, ולא יחסנו לזה חשיבות רבה, כי היינו פשוט בטוחים שהוא זקוק לשקט שלו. וזה תמיד היה עובר. לפני 3 שבועות הוא נפגע מדוד שלי (אח של אמא). לא משנה הסיבה. זו הייתה פגיעה באמון מבחינה כספית, אבל זה דבר שולי. הוא לקח את זה מאוד קשה ולמרות שאנחנו משפחה מאוד מלוכדת (המורחבת) הוא התרחק מכולם. ולא רצה להגיע למפגשים משפחתיים יותר. הבנו אותו ולא לחצנו. זכותו. כעבור כמה ימים העניין החריף. עכשיו הוא גם כועס על אמא. בעצם, הוא כועס על כל העולם. כולם בעיניו נגדו ורוצים את רעתו. כולם רוצים לנצל אותו והוא לא מאמין יותר באף אחד. לכן הוא גם לא מדבר עם אף אחד.. אפילו לא איתי... זה מאוד מעציב אותי. אני לא יודעת איך לגשת לדבר כזה. יש לו המון תופעות שהן שם כבר המון שנים. הוא פשוט לא אדם שרוצה לטפל בעצמו. הוא לא מתקלח (אנחנו כאן כבר שנה והוא לא התקלח אפילו פעם אחת) למרות שהוא אדם עובד, על בסיס יומיומי ומתפקד. הוא לא עושה כלום בשביל עצמו. הוא לא קם ויוצא מהחדר לשירותים בלילה. ומצטערת על הביטוי, אבל הוא עושה את השתן שלו בתוך בקבוקי פלסטיק שהוא לא זורק והם פשוט נשארים בחדר. הוא מעולם לא טופל בפוסטראומה. הוא כבר בין 55. מדובר על אדם שכשכואב לו פיזית הוא גם לא הולך לרופא "כי הוא בסדר". פעם הייתי צריכה לגרור אותו לרופא שיניים לסתימה.. וזה לקח שבועות של שכנועים. אני באמת לא יודעת מה לעשות. ואם יכירו בו כאדם פגוע מהצבא. לאן אני פונה.. הבנתי שאחת מהתופעות זה לא לרצות לעזור לעצמך. איך אדם כזה יכול לקבל טיפול? אם הוא לא רוצה לעזור לעצמו? ובטח לא מדבר איתנו כדי להקשיב.. אני דואגת. תודה.

שלום לדנה שמי צביקה קומיי, גם אני לחמתי בקרב שתארת בסולטאן יעקב את מוזמנת ליצור קשר בשעות היום לטלפון 052-2888486 דרכך לאביך שהוא מוזמן ליצור קשר - סבחר להניח לפי הגיל שאנחנו בני אותו מחזור ומכירים עוד מהסדיר לחמתי בגדוד 363 בפלוגה מ בסדיר פיקדתי בחטיבה 14 על יחידת ההסדר שנפגעה בקרב ממנו נפגעו המון חובשי כיפות כך שייתכן ונמצא לשון משותפת צביקה נ.ב בין היתר אני מוכר כנכה צה"ל על רקע של הלם קרב מאותו קרב שבלילה למרגלות משולש טובלנו