פוסט טראומה
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
חלפו מספר שנים מאז חוויתי תאונה (קשה) בתפקיד ומאז חיי אינם חיים. נכותי הוכרה במגוון תחומים בעקבות פגיעה רב מערכתית. קיימת הכרה בפגיעה קוגנטיבית בגין קשיי זיכרון וריכוז- בממצאי 3 הבדיקות הקוגנטיביות שנעשו בטווח זמן ממושך הוזכר מצב נפשי בעיתי שלהערכת הבודקים משפיה לרעה על התוצאות והיכולות הקוגנטיביות. משהבט בחר להתעלם מההתייחסויות אודות מצבי הנפשי והאמת שגם אני העדפתי להאמין שמדובר במצב זמני. חלפו ימים, שבועות, חודשים ואף שנים והמצב הולך ומחמיר: התגרשתי, הסתגרתי, התנתקתי חברתית ורגשית ככל שניתן. כשאני קורא מאמרים על פוסט טראומה- אין לי ספק שאני שם.... אך אציין שהתאונה עצמה מחוקה לחלוטין מזכרוני- אין לי מושג מה, איך, איפה קרה... האם בכל זאת מדובר בפוסט טראומה????
אציין תופעות נוספות עימן אני מתמודד: ניתוק רגשי, חוסר סבלנות, התפרצויות- כעס ובכי, חולשה (אפיסת כוחות- פיסית ונפשית), הרדמות מאד מוקדמת ויקיצה בחלוף כ 3 שעות בלי יכולת לחזור לישון, חששות מוגברים מכל דבר ובעיקר מהתרחשויות שליליות העלולות להתרחש. חוסר שקט, חוסר יכולת לסבול רעשים חוזרים על עצמם (כל רעש רקע חוזר על עצמו). קושי להתמודד עם אי שביעות רצון או דחיית סיפוקים. קשיי תקשורת עם הסביבה, חוסר אמון בעצמי, בעולם ובאנשים ועוד.....
שלום לך, התופעות שציינת מתאימות לסימפטומים פוסט-טראומטיים, וגם מחיקת הזיכרון הטראומטי אינה שוללת את את הפגיעה הפוסט-טראומטית. כפי שכתבת, הסימפטומים הפוסט-טראומטיים מחריפים ומחמירים במהלך הזמן, וכדאי מאוד לפנות לסיוע מקצועי. הטיפול היעיל ביותר הוא הטיפול ההתנהגותי, המאפשר לתפקד טוב יותר. משרד הביטחון ואגף-השיקום אכן מעדיפים להתעלם לחלוטין ממצבם של הלומי-הקרב, ולכן כל תביעה להכרה כרוכה בסבל רב, שלעתים רק מחמיר את הטראומה. בהצלחה, ד"ר דרור גרין