מוקדש לכל ילדי לבנון 82

צריחי המסגדים בכפרים שמסביבי שוב מזכירים ימים אפלים גם ניגוני הפעמונים שאת ניגונם אני מכיר מימים טרופים ללא מעצורים עיניים בוהקות כשמש יוקדת שמבקשות אנא שמור נא עלי ומי עלי ישמור ברגעים קשים כל כך שאינך יודע למי אתה שייך ומה תפקידך כאן בעולם האכזר הכל נראה שם על אדמת הניכר אפילו בעיניו של העולל שודאי אינו יודע לפשר הדבר שכך פתאום אביו נעלם בלי להשאיר שום מכתב סתם נעלם סתם נעלם

עכשיו בזה הרגע

אני שמח שהתחלת להוציא בשירים את מה שעובר ועבר עליך . הרגשות החזקים , של זרות , פחד ,וחוסר -אונים מפני מצבים שאין לנו שליטה עליהם . הניתוק מבני המשפחה שלך ובעיקר מהבנות שלך . אני מאוד אהבתי את השיר , יהודה אתה משורר ונראה לי שאתה מסתיר הרבה שירים במגירה .-:)

אני כל כך מתחברת אתה לא יודע כמה