לשתף או לא לשתף ?
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
אני מרגיש עצב גדול וכעס. כואב לי עוד יותר שאני מוציא את התסכול מהמצב על הקרובים אלי. (או כל מי שבסביבה) לאחרונה אני מרחיק את כולם. אני לא מסוגל אפילו להפגש עם אנשים ולשמוע את השאלה הבסיסית ששני אנשים נפגשים "מה נשמע?" "מה המצב?". איך משתפים? את מי כדי לשתף ואת מי לא? כמה לשתף? ראשי פרקים - לספר הכל? אולי עדיף שלא? כדי שלא יכאב להם. בברכה א.א
שלום א', השיתוף אינו מכאיב, אלא דווקא מקרב. לא קל לשתף, משום שלא תמיד אנחנו יודעים מה תהיה התגובה וזה קצת מאיים עלינו. לכן כדאי לעשות זאת עם מי שקרוב אלינו, ועם מי שמנסה להתקרב אלינו. זו, כמובן, תשובה כללית, לשאלה כללית. אולי, בינתיים, בעילום שם, תשתף אותנו כאן? בהצלחה, ד"ר דרור גרין
שלום, אני משרת במילואים באופן קבוע, מהאימון האחרון חזרתי בלב כבד. דווקא באימון עצמו היה בסדר גם שהייתי מתחת לאלונקה התחושה הייתה בסדר, אבל אחרי כמה ימים בבית עצב גדול שאינני יכול להסביר תקף אותי. במלחמת לבנון ה2 נאלצתי יחד עם הצוות שלי להחזיר גופה של חייל ארצה באלונקה תהליך שלקח מספר שעות בגלל שהיינו צריכים לחכות ללילה. חבר שלי נשבר נפשית ממראה הגופה. מה שהכי כואב זה הזכרון של הפנים השבורות שלו יותר מכל דבר אחר. כל פעם שיש אלונקה באימונים מאז המלחמה ליבי נצבט. ולמרות הכאב אני מכניס את הכתף שלי ודוחף קדימה. א.א משתף
מנהל פורום טראומה והלם-קרב
