סיפור אישי מצוק איתן

שלום, במבצע צוק איתן חוויתי טראומה נוראה כשחברים שלי נהרגו מולי. אני עובד רס"ר בגדוד 75 של השריון. במהלך המבצע שהיתי בשטחי הכינוס יחד עם שאר העובדי רס"ר והמפקדה של הגדוד. כשהיינו באשכול, באחד הימים ישבתי עם החברים ודיברנו. הלכתי לצד לכמה דקות, ואז נפל מולי פצמ"ר, בדיוק במקום בו ישבתי כמה דקות קודם. חבר שדיברתי איתו נפצע ביד מרסיס, חבשתי אותו מהר וקראתי לחובשים. כשחיפשתי עוד פצועים במקום הנפילה, התגלתה מולי התמונה הנוראה: בן אדם שוכב על מיטה מחוץ לאוהל, ולפי איך שהוא נראה הבנתי שהוא לא בחיים. בהתחלה לא הצלחתי לזהות אותו, אך תוך כמה דקות התברר לי שזה נירן כהן ז"ל הטבח. ראיתי עוד 3 אנשים שוכבים על הרצפה שהתברר לי שגם הם הרוגים. אחר כך הבנתי שאלה עובדי רס"ר, חברים שלי שעבדתי איתם יום יום, שישנו איתי באותו חדר. בימים הראשונים שלאחר מכן לא יכולתי לאכול כלום והיו לי סיוטים וסרטים. לאט לאט זה עבר וחזרתי לנורמליות. אבל אני לא מרגיש כמו אותו בן אדם שהייתי לפני. אני יותר עצבני, יותר שקט, יותר סגור בתוך עצמי, קשה לי לסבול מגע עם אנשים. אני רק רוצה לחזור לאותו בן אדם שהייתי לפני התקרית