לצביקה - איך מתחילים?

אז באמת איך מתחילים, בלי הטפות מוסר, בלי "להחזיר בתשובה" , כי אני באמת לא מומחית בזה, ויש אנשים שיודעים את כל התשובות לשאלות, וגם איך לענות להם. וחוץ מזה לדעתי אין "להחזיר" אנשים, מי שרוצה, מחפש את הדרך, ומוצא. אז אתחיל בזה, שכשאתה נולד, אתה לא בוחר איפה, בוחריםאת זה בשבילך, אז בתאריך כלשהוא, שגם הוא נבחר בשבילך אתה נוחת על כדור הארץ אצל משפחה לא מוכרת, והמשפחה הזו יכולה להיות דתית או חילונית, ספרדית או אשכנזית, יהודית או גויה, זה לא תלוי בך, אז אם כבר לשאול שאלות אז משם אולי להתחיל, אבל כשאתה נולד, אתה עוד לא יודע לשאול, אתה פשוט מתקיים, ובחוקים שנקבעו מראש .(אתה יכול לסבול מהעובדה שהוריך יוצאי מרוקו למשל, או להנות מזה שהם דוקא יוצאי אירופה (אפליה עדתית ). מי שחושב שאצל הדתיים כל הבעיות פתורות טועה - ובגדול. אני נולדתי במשפחה דתית, משפחה ציונית, שעלו לישראל עם קום המדינה, אני נולדתי כאן. אבל הורי היו אנשים פשוטים, אהבו את ה' הלכו בדרכיו, אבל לא התעמקו בפילוסופיות גדולות. גם לא שאלו שאלות. את הדברים האלה אמורים היו ל"סדר" לנו בבית הספר שבו למדנו, אבל שם לא תמיד ידעו. בתור ילדה ידעתי 2 דברים, ואלה הנחו אותי, יש הקב"ה למלה שהוא מין אבא גדול, וכל מה שהוא עושה לטובה הוא עושה (גדלנו על הסיפורים של נחום איש גמזו - אז זה נכנס), וילד בדרך כלל מקבל דברים בתמימות, רק בתקופת ההתבגרות, עם ניצני העצמאות הראשונים, מתחילים לשאול שאלות. ואצלנו במשפחה מורחבת שהקיום הימיומי היה מאוד על סדר היום, לא היה הרבה זמן לשאול שאלות מהסוג הזה, היו בעיות בוערות יותר בשטח. היה לי גם קשה, ברגע שהתחלתי לחשוב על כל מיני דברים, כל מיני מחשבות מוזרות, ולא היה לי את מי, הייתי מרגישה שהקרקע נשמטת מתחת לרגלי, אז תמיד חזרתי לעובדה - ידיעה שלי, שהכל לטובה זה היה מרגיע, עצם העובדה שגיליתי עם הזמן סיבות לדברים שלא הבנתי קודם, מאוד עזרה לי כי ידעתי שלכל יש סיבה ויום אחד אני עוד אבין. אז קרו כל מיני דברים טובים ופחות טובים, וגרועים .כמו לכל אחד, ואני כנראה הצלחתי להתמודד בדרך הזו. רק כשקרו כמה דברים גרועים, פיתחתי לי מין תוקפנות כהגנה., עד היום יש לי שרידים מטראומות, אני מאוד משתדלת לעבוד על זה, אבל לא תמיד אנחנו מצליחים להיות בשליטה, ולפעמים מאבדים אותה, אחר כך בפישפוש, ומחשבה, מבינים את הדברים מזויתראיה אחרת. "למה את תוקפנית"? היתה שאלה שליוותה אותי הרבה שנים, ממורות, ומדריכות, וחברות. פחדתי אפילו להתחתן, כי לא חשבתי שיש לי עוד כוחות להשקיע. אבל עם הזמן גיליתי שיש לי כוחות פי כמה ממה שחשבתי. וגם הכשרונות. אז השתדלתי לעבוד על התוקפנות, היום אני עוסקת עצמאי בתחום שמחיב סבלנות מרובה, אז כשאני מסימת ענין עם לקוחות, ובסוף אני שומעת תמיד את המילים "תודה על היחס, תודה על הסבלנות המיוחדת" אני יודעת שעשיתי את זה, אני כבר לא תוקפנית בחיים לאנשים כפי שהייתי, אבל את השרידים של זה, בני משפחתי, וגם הניר צריכים לסבול, כי במקום שאני לא יכולה לבטא את עצמי, אני יושבת לכתוב סיפור, קצר בינוני או ארוך, על כל מיני ענינים, וכל מיני סיפורים שקורים לאנשים, אני מקשיבה למה שמס]פרים י, זמני בידי, אני בעל בית לעצמי אין לי בוס על הראש , ואני לא גוזלת אף אחד. אז אני יכולה להקשיב לפיטפוטים של לקוחות, אני מוסיפה קצת משלי, והרי לך כוח משיכה, שלא ידעתי על קיומו. משהו שבשום ספר עסקי לא ראיתי, אז הנה דבר אחד טוב שקרה מהכל , אבל בכלל לא התכוונתי. כשגדלתי קצת, החלטתי לקחת את הדברים ברצינות, 2 ספרי קטנים יחסית, אבל גדולים וענקים במציאות, ובמשמעות, של רמח"ל, שהוא רבי משה חיים לוצאטו, הם אבני דרך ראשוניים, למי שרוצה להבין מה קורה סביבו, אחד הוא הספר, מסילת ישרים, שהוא יותר ספר מוסר, על הנהגות של האדם ביום יום. והשני, הוא ספר שנקרא דרך ה' , הוא כתוב באותיות גדולות יחסית, ומנוקד, וכל כמה שמעינים בו, מגלים תמיד דברים חדשים,עניני השקפה. ויום אחד גליתישם 2 דברים, יש טוב, ויש רע, אבל לא כפי הראיה שלנו, יש טוב אוביקטיבי, וטוב סוביקטיבי, וכנ"ל לגבי רע, יש רע אוביקטיבי, ורע סוביקטיבי, טוב אוביקטיבי, יכול להראות לך כרע, אבל בפרספקטיבה של זמן, אתה מגלה שהדבר הזה היה לטובתך, וטוב סוביקטיבי, דבר שאתה חושב לטוב , אבל היה לרעתך ועוד איך, דוגמא? נניח שמתקשרים למישהו אומרים לו "זכית בהונדה סיביק" בהגרלה, הוא קופץ לתקרה, ואחרי שהוא מברר זו לא מתיחה טלפונית וזה נכון, הוא הולך להוציא את האוטו החדש, ואיך שהוא יוצא מהחניה אל הכביש הראשי, עוברת ביעף מכונית עם נהג שיכור ונכנסת בו בכל העוצמה, אם הוא ישאר בחיים, הוא בודאי היה חושב "חבל בכלל שקניתי את הכרטיס ההוא, למה הייתי דוקא אניצריך לזכות?" תסכים איתי שזה לא מה שהוא חשב כשקנה את הכרטיס, הוא בודאי התכוון לזכות באוטו בכל מאודו, אבל אם היה זוכה במיבש הכביסה, הוא גם היה שמח. כנ"ל הדברים לגבי רע, יש דברים שנראים רע, אבל בסופו של דבר מתבררים כטובים ולהיפך. טוב נראה לי שזה מספיק ארוך להיום אם לא התעיפת מהדברים אז בפעם הבאה נמשיך.

תודה על התשובה הכנה צביקה

לקח לי כמה דקות להבין שאני אהיה גס רוח אם אני אשאיר את גלוי ליבך תלוי ברוח ללא התייחסות כנה לפחות כמות לרגשותיי למקרא דבריך, אז ראשית אני מתנצל ואנסה להתייחס לכתוב כראוי תוך ניצול הטכניקה של ציטוט ומובאות מדבריך רוז כתב/ה: > > אז באמת איך מתחילים, בלי הטפות מוסר, בלי "להחזיר בתשובה" , כי > אני באמת לא מומחית בזה, ויש אנשים שיודעים את כל התשובות לשאלות, - אני לא מאמין שיש ולו איש/ה אחד/ת בעולם ו/או בכלל היודע מה האמת ועוד פחות מכך שיש לו את כל התשובות, לצערי נכרתה לי אותה אונה במוח המאפשרת לי לבטוח ולהאמין לאחרים ובטח לאנשים אחרים "שיש להם" ולא משנה מה (תשובות, ידע, כסף, בגרות, דרגות, תואר .......) לצערי נטילת עמדה של אני לא יודע אבל אחר כן יודע מביא אותנו לעמדת חוסר אחריות והקטנת ה"אני" שלנו, כמו כן זכורה לי ההתייחסות מימי כמ"פ טנקית לפלוגות חיילי שריון מישיבות הסדר שאמרו דברים דומים לשלך ושנו ואמרו שאני אוכל להבין רק אחרי שאני אשתף פעולה ומתוך העשיה תבוא ההבנה - מצטער לא יכול לקבל, תפישת עולמי לא מחלצת ממני את האחריות לא למעשיי ולא לכוונותיי > וגם איך לענות להם. וחוץ מזה לדעתי אין "להחזיר" אנשים, מי שרוצה, > מחפש את הדרך, ומוצא. - מסכים במאה אחוזים ואני מקווה שהמוצא ימצא מתוך מודעות וחופש בחירה > אז אתחיל בזה, שכשאתה נולד, אתה לא בוחר איפה, בוחריםאת זה > בשבילך, אז בתאריך כלשהוא, שגם הוא נבחר בשבילך אתה נוחת על כדור > הארץ אצל משפחה לא מוכרת, והמשפחה הזו יכולה להיות דתית או > חילונית, ספרדית או אשכנזית, יהודית או גויה, זה לא תלוי בך, אז > אם כבר לשאול שאלות אז משם אולי להתחיל, - ומה עם זה שאני נולדתי זכר ואחרות נולדו בנות? > אבל כשאתה נולד, אתה עוד לא יודע לשאול, - לדעתי אתה כבר יודע לשאול אבל התשובות לא מוצאות חן בעיניך :-) (אני משתמש בסימן שמשמאל , לציון חיוך בניגוד לסימן :-( שהוא פנים עצובות - כשמטים את הראש) >אתה פשוט מתקיים, ובחוקים שנקבעו מראש . -מי קבע את החוקים איפה הם כתובים ומתי קיבלתי חוקים אלו על עצמי >(אתה יכול לסבול מהעובדה שהוריך יוצאי מרוקו למשל, או להנות מזה שהם דוקא > יוצאי אירופה (אפליה עדתית ). - תלוי איפה אני מניח שבמרוקו יש עדיפות לאנשים ממוצא מקומי ולחלופין לפני העליות הגדולות ממזרח אירופה בירושלים עיר מגורי בימי בחרותי היו דווקא לילדי עדות המזרח דווקא עדיפות (מה לעשות? זה מה שהיה בשכונה - קריית יובל בה חייתי כנער) > מי שחושב שאצל הדתיים כל הבעיות פתורות טועה - ובגדול. > אני נולדתי במשפחה דתית, משפחה ציונית, שעלו לישראל עם קום > המדינה, אני נולדתי כאן. > אבל הורי היו אנשים פשוטים, אהבו את ה' הלכו בדרכיו, אבל לא > התעמקו בפילוסופיות גדולות. גם לא שאלו שאלות. > את הדברים האלה אמורים היו ל"סדר" לנו בבית הספר שבו למדנו, אבל > שם לא תמיד ידעו. > > בתור ילדה ידעתי 2 דברים, ואלה הנחו אותי, יש הקב"ה למלה שהוא מין > אבא גדול, וכל מה שהוא עושה - מה למשל הוא/היא עושה לטובה או בכלל? >לטובה הוא עושה (גדלנו על הסיפורים של נחום איש גמזו - אז זה נכנס), - לצערי לא מכיר ולא יודע על מה מדובר >וילד בדרך כלל מקבל דברים בתמימות, רק בתקופת ההתבגרות, עם ניצני העצמאות הראשונים, מתחילים לשאול שאלות. > ואצלנו במשפחה מורחבת שהקיום הימיומי היה מאוד על סדר היום, לא > היה הרבה זמן לשאול שאלות מהסוג הזה, היו בעיות בוערות יותר בשטח. > היה לי גם קשה, ברגע שהתחלתי לחשוב על כל מיני דברים, כל מיני > מחשבות מוזרות, - לא מכיר את המונח " מחשבות מוזרות" >ולא היה לי את מי, - לא היה לך את מי לעשות מה? >הייתי מרגישה שהקרקע נשמטת מתחת לרגלי, אז תמיד חזרתי לעובדה - ידיעה שלי, שהכל לטובה זה היה מרגיע, עצם העובדה שגיליתי עם הזמן סיבות לדברים שלא הבנתי קודם, > מאוד עזרה לי כי ידעתי שלכל יש סיבה ויום אחד אני עוד אבין. > אז קרו כל מיני דברים טובים ופחות טובים, וגרועים .כמו לכל אחד, > ואני כנראה הצלחתי להתמודד בדרך הזו. > רק כשקרו כמה דברים גרועים, פיתחתי לי מין תוקפנות כהגנה., עד > היום יש לי שרידים מטראומות, אני מאוד משתדלת לעבוד על זה, - מאחל לך בהצלחה >אבל לא תמיד אנחנו מצליחים להיות בשליטה, ולפעמים מאבדים אותה, אחר כך > בפישפוש, ומחשבה, מבינים את הדברים מזויתראיה אחרת. > "למה את תוקפנית"? היתה שאלה שליוותה אותי הרבה שנים, ממורות, > ומדריכות, וחברות. - האם את באמת תוקפנית, לפי תפישתך את עצמך? > פחדתי אפילו להתחתן, -אבל הבנתי שהיום יש לך ילדים? >כי לא חשבתי שיש לי עוד כוחות להשקיע. אבל עם הזמן גיליתי שיש לי כוחות פי כמה ממה שחשבתי. וגם הכשרונות. > אז השתדלתי לעבוד על התוקפנות, היום אני עוסקת עצמאי בתחום שמחיב > סבלנות מרובה, אז כשאני מסימת ענין עם לקוחות, ובסוף אני שומעת > תמיד את המילים "תודה על היחס, תודה על הסבלנות המיוחדת" אני > יודעת שעשיתי את זה, אני כבר לא תוקפנית בחיים לאנשים כפי שהייתי, > אבל את השרידים של זה, בני משפחתי, - לצערי דווקא האהובים עלי ביותר סבלו ממני, והרבה ואולי כי חשבתי שהם לא יעזבו ויקבלו עליהם כל אוולה עשיה או מחדל שלי וטעיתי והיום אני נאלץ להתמודד עם הנגזרות של יחסי בעבר, ומה חבל >וגם הניר צריכים לסבול, כי במקום שאני לא יכולה לבטא את עצמי, אני יושבת לכתוב סיפור, קצר בינוני או ארוך, על כל מיני ענינים, וכל מיני סיפורים שקורים > לאנשים, אני מקשיבה למה שמס]פרים י, זמני בידי, אני בעל בית לעצמי > אין לי בוס על הראש , ואני לא גוזלת אף אחד. אז אני יכולה להקשיב > לפיטפוטים של לקוחות, אני מוסיפה קצת משלי, והרי לך כוח משיכה, > שלא ידעתי על קיומו. > משהו שבשום ספר עסקי לא ראיתי, אז הנה דבר אחד טוב שקרה מהכל , - אנני מקנה בך על האפשרות לקשר בין הרוע והעוון בעבר ליום יום שלך - אני לא מצליח לערוך משוואת תהליך כזה > אבל בכלל לא התכוונתי. כשגדלתי קצת, החלטתי לקחת את הדברים ברצינות, 2 ספרי קטנים יחסית, אבל גדולים וענקים במציאות, ובמשמעות, של רמח"ל, שהוא רבי משה > חיים לוצאטו, הם אבני דרך ראשוניים, למי שרוצה להבין מה קורה > סביבו, אחד הוא הספר, מסילת ישרים, שהוא יותר ספר מוסר, על הנהגות > של האדם ביום יום. והשני, הוא ספר שנקרא דרך ה' , הוא כתוב > באותיות גדולות יחסית, ומנוקד, וכל כמה שמעינים בו, מגלים תמיד > דברים חדשים,עניני השקפה. > ויום אחד גליתישם 2 דברים, יש טוב, ויש רע, אבל לא כפי הראיה > שלנו, יש טוב אוביקטיבי, וטוב סוביקטיבי, וכנ"ל לגבי רע, יש רע > אוביקטיבי, ורע סוביקטיבי, > טוב אוביקטיבי, יכול להראות לך כרע, אבל בפרספקטיבה של זמן, אתה > מגלה שהדבר הזה היה לטובתך, וטוב סוביקטיבי, דבר שאתה חושב לטוב , > אבל היה לרעתך ועוד איך, דוגמא? נניח שמתקשרים למישהו אומרים לו > "זכית בהונדה סיביק" בהגרלה, הוא קופץ לתקרה, ואחרי שהוא מברר זו > לא מתיחה טלפונית וזה נכון, הוא הולך להוציא את האוטו החדש, ואיך > שהוא יוצא מהחניה אל הכביש הראשי, עוברת ביעף מכונית עם נהג שיכור > ונכנסת בו בכל העוצמה, אם הוא ישאר בחיים, הוא בודאי היה חושב > "חבל בכלל שקניתי את הכרטיס ההוא, למה הייתי > > דוקא אניצריך לזכות?" תסכים איתי - מצטער לא מקבל את נקודת המוצא - אני לא מהמר בשום דרך המרתי פעם אחת ניצחתי ופרשתי - נשארתי בחיים, מאז אני לא מהמר >שזה לא מה שהוא חשב כשקנה את הכרטיס, הוא בודאי התכוון לזכות באוטו בכל מאודו, אבל אם היה זוכה > במיבש הכביסה, הוא גם היה שמח. > > כנ"ל הדברים לגבי רע, יש דברים שנראים רע, אבל בסופו של דבר > מתבררים כטובים ולהיפך. - שוב אני מקנה בך - אבל לא, יש רע לפגוע, לחבל, לפצוע, להמית, להרוג, לרצוח ובהסתייגות לבצע הפלת עובר שלא מתוך מניעים רפואיים זה רע, זה רע, זה רע ואני ממשיך לזעוק זאת עד שוורידי גרוני סגולים ממאמץ > טוב נראה לי שזה מספיק ארוך להיום אם לא התעיפת מהדברים אז בפעם > הבאה נמשיך. - בכבוד רב - מצפה להמשך, שיהיה כנראה רק ביום ראשון בלילה, אני יוצא לי לחופשת סוף שבוע ולא אהיה קשור למרחב הקיברנטי שבת שלום שלך צביקה

וואו, באמת אכלתי אותה, אתה יודע לפרק דברים, ולהחזיר לי את כל האורך הזה בחזרה? טוב נו, יש כאן דברים שהוו דוגמא לרעיון, מו הענין עם זה שזכה באוטו, זו היתה דוגמא לדבר שהוא חשב שהוא טוב ויצא רע. מה הוא חשב? ולמה הוא הימר, אני הכנסתי את המחשבה לראשו, כשחשבתי עליו, כי זו רק דוגמא, אצלי היו מחשבות כאלה עולות בראש, שלא נדע. אני גם לא מהמרת, בכל הנסיונות שלי , שעשיתי בעבר, הפסדתי, אז למה לי להמשיך ולשלם במזומן על ההפסד והאכזבה? נחום איש גמזו, היה אחד מחכמנו ז"ל, היה גדול בתורה, ירא ה', קראו לו כך כי על כל דבר שקה לו הוא אמר, גם זו לטובה, בסיפורי צדיקים שמספרים לילדים, הסיפור הוא זה שנחום איש גמזו נשלח כנציג היהודים למלך, ובידו היתה תיבה מלאה אבנים טובות ומרגליות, באכסניה, היה פונדקאי איש מרמה, כשהוא ראה, שנחום לא עוזה מידיו את התיבה, חשד שיש בה דברי ערך, לכן כאשר נחום איש גמזו נרדם, הוא נכנס, ולקח את התיבה, הוציא את האבנים הטובות ממנה, ומילא את התיבה עפר ואבנים רגילות, בבוקר, נחום המשיך בדרכו, ונכנס למלך, חיכה עם כל נציגי המדינות והעדות השונות, המלך פתח כל תיבה שקיבל, פה יהלומים אלה, ושם אחרים, וכל תבה עשירה ומלאה בזהב ואבנים טובות יותר מקודמתה. כשהגיע נחום, פתח המלך את התיבה שלו, וראה את החול והאבנים, נעלב המלך עד עמקי נשמתו, וכעס מאוד " מה היהודים האלה חושבים לעצמם? לבזותיני כך?" ומיד פקד להוציא את השליח נחום להורג, ולגזור גזרות גדולות על היהודים, באתו זמן התנהלה מלחמה בין המלך הזה עם מלך אחר, ולא היתה הכרעה, המלך היה עיף, אוצרותיוהתדלדלו, ועכשיו היתה לו סיבהלתלותאת הכל ביהודים, אבל, נחום אמר גם זו לטובה, וכשאחזו השומרים בזרועותיו להוציאו החוצה, ירד אליהו הנביא בדמות איש זקן, ואמר למלך, "סליחה אדוני המלך, לא יתכן שהיהודים יבזו את המלך, הם מוקירים אותו מאוד, שמעתי שיש להם חול מיוחד, שאם זורקם אותו על האויב הוא הופך לחרבות וחיצים ונתקע ישר בליבותיהם, בחול כזה מספרים השתמש אברהם אביהם למלחמה על חמשת המלכים, וכך הוא ניצח אותם לבדו, אולי היהודים שלחו לך מהחול הזה כדי לנצח את אובך המלחמה הלא מוכרעת הזו?" שמע המלך ובקש לעשות ניסוי, זרק מעט עפר , ובאמת הפך העפר חיצים, והאבנים לחרבות. כמובן ששמח מאוד, ושלח את נחום איש גםזו חזרה כשתיבתו מלאה זהב ויהלומים, בכבוד הביתה. כשחזר ונח באכסניה , התפלא הפונדקאי, וחקר את נחום איש גמזו, והוא סיפר לו מהקרה, כמובן שהפונדקאי רץ לאסוף עוד עפר מ"עפרו המופלא" וללכת להציע אותו למלך, אלא שכמובן, הפעם זה לא עעבד והוא נענש . טוב זה סיפור אחד, יכולות להיות לך השגות עליו אבל אני לא חיברתי אותו. סיפרתי כדי לערוך בינך ובין נחום איש גמזו הכרה. זה שנולדת בן, ואני בת, גם זה לא תלוי בנו, ועוד הרבה דברים לא הכללתי, כמו שנולדת עם מנת משכל כזו או אחרת, עם צבע עינים כזה או אחר וכו' וכו' וכו', כן, התחתנתי ויש לי ילדים, וכמו שאתה אומר, הקרובים סופגים הכי הרבה, וזה אולי לא פיר, אבל אם סופגים ממני, אני חושבת על זה שגם אני ספוג לא קטן, ולכל אחד יש חבילה שלמה מאחריו. אני עדין חושבת שיש אנשים שיודעים תשובות יותר ממני, בעניני דת אמונה ואיך העולם מתנהל, כמו שברפואה, אני מפקידה את גופי אצל אנשים מומחים, ואת רהיטי ביד הנגר, וכו' וכו', אני עדין חושבת, ואני גם מכירה אנשים שמבינים היטב את הנשמה, כמו שאתה מתיעץ עם אנשים לגבי הנפש שלך (קרי פסיכולוגים) ונכו יש גם רע מוחלט כמו שאתה מאיר -מעיר, וגם טוב מוחלט, אבל כל אדם נורמאלי רואה את זה לא צריך להסביר לו, אם כי בענין של נטילת חיים, נראה לי שהגבולות הולכים ומיטשטשים. יש מי שיקר לזה חסד, ואחר יקרא רצח (כמו המתת חסד? או רצח מתוך רחמים?) אחד מתוך מחשבה שזה טוב ונהשני מתוך מחשבה שזה רע. אני לא מאמינה שאתה לא מאמין לשום דבר, מספיק שאתה אוכל את הלחם מהמכולת ומאמין שהדבר הזה לא ירעיל אותך, זה כבר מלמד שבזה אתה קצת טועה. אין לי שום בעיה עם הערות עניניות, ואם אתה חושב שכל הקטע הזה כבד מדי נרד מזה. אז שתהיה לך חופשה נעימה רוז