פסיכולוג או פסיכיאטר?
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
שלום למומחה אגף השיקום מאשר טיפול נפשי להלומי קרב במימון 235 שקלים לשעת טיפול. לאן כדאי ללכת לטיפול? לפסיכולוג או לפסיכיאטר? מה מומלץ?
שלום אביחי, הסכום שציינת, 235 ש"ח לשעת טיפול, נמוך ביותר, וקשה יהיה למצוא מומחים לטראומה שיעבדו תמורת סכום כזה. פסיכיאטרים אינם פסיכותרפיסטים, למרות שחלק מהם למדו גם בקורס לפסיכותרפיה (אני עצמי לימדתי פסיכיאטרים), והם בעיקר מספקים טיפול תרופתי. טראומה אינה מחלה, ואי-אפשר 'לרפא' אותה, וכדאי מאוד להימנע מתרופות אם לא מדובר במצב קיצוני המונע ממך לתפקד. גם פסיכולוגים אינם 'מרפאים' טראומה. כדאי להיזהר מכל מי שמציע לשחזר את הטראומה, כמו פסיכולוגים המציעים טיפול 'דינמי' או פסיכואנליטי, משום שזה יכול לחזק את הטראומה. בתחום הפסיכותרפיה ה'טיפול' היעיל ביותר הוא הטיפול ההתנהגותי, שיסייע לך ליצור הרגלים חדשים ולהתמודד באופן מעשי עם חרדה, כעסים ויחסים. בהצלחה, ד"ר דרור גרין
בואו באמת נדבר על זה. על האדם הסבלני שמביע אמפטיה ומבקש 400 שקל בסוף כל פגישה. אחת סיפרה שהפסיכיאטר שלה הפסיק לעבוד עם קופת חולים. היא ביקשה לקבוע פגישה כדי שיבדוק אם היא צריכה להחליף כדורים. המזכירה אמרה שאין בעיה, אבל לא דרך קופת חולים זה 900 שקל לפגישה. אתה חושב על פסיכיאטר, אדם שהלך ללמוד מקצוע שמהותו עזרה לבני אדם שסובלים מנפש רגישה מדי, לא יציבה מספיק. והנה, ברגע שהוא "עושה לעצמו שם" וקופת החולים "קטנה" עליו, ובעיקר ברגע שמתאפשר לו - הוא מבקש 900 שקל לשעה. שעה שנמשכת 50 דקות (מוזר איך בעלי מקצוע מסוימים הצליחו לגלח ממונח כל כך קשיח - "שעה" - עשר דקות שלמות). אתה חושב בכלל על התחום הזה, של עזרה נפשית, ולא יכול שלא לתהות על הפער הלא מדובר בין המושגים שמגדירים אותו - "עזרה", "טיפול" - לבין המחירים שנגבים עבורם. אתה לא יכול שלא לתהות איך תמורת 50 דקות של עזרה נפשית לאדם אחר - שני אנשים משוחחים זה עם זה - האדם הסובל נדרש לשלם מחירים שנעים סביב ה400 שקל. סיבות טובות תמיד יש: הפסיכיאטרים תמיד יסבירו שהם למעשה רופאים ("אל תשווה אותי לפסיכולוג"); הפסיכולוגים תמיד יאמרו שמדובר בהכשרה של שנים ("ועד שעשיתי לי שם, זה לא פשוט"); וכולם יחד יתהו: מה ההבדל בין עזרה נפשית לעזרה רפואית - כשהם בעצם מכוונים למחירים המופקעים של רופאים שמקבלים באופן פרטי. אלא שגם רופאים, שגובים אלפי שקלים על פגישות ואבחונים פרטיים, מייצגים חזירות. חזירות שמגולמת בקלישאות הקפיטליזם המוכרות: "היצע וביקוש", "עובדה שמשלמים", "אם אפשר, אז למה לא". אבל השאלה היא עדיין שאלה: מדוע רופא - שתמיד יספר איך בחר במקצוע בגלל "תחושת השליחות" - צריך לקבל עשרות אלפי שקלים על ניתוח שאורך כמה שעות? ובכל זאת, יש הבדל בין רופאים לפסיכולוגים. משום שבניגוד לרופאים, פסיכולוגים מלווים אנשים לאורך תקופות זמן ארוכות, נפגשים איתם אחת לשבוע, שומעים מה שעל לבם, מבקשים להזדהות עם הסובל, מבקשים מהסובל לסמוך עליהם - והנה, בסיום אותן 50 דקות אינטימיות, הסובל מתבקש להעביר כ400 שקל (לעתים, במהלך טיפול, תתקיים סצנה פרודית: הסובל ידבר על הקשיים הכלכליים שהוא חווה, והפסיכולוג יביע אמפתיה). אני תוהה אם עמוק בתוכם, האנשים שהולכים לפסיכולוג לא מרגישים מנוצלים. הם אמנם חיים בתרבות שמקדשת פסיכולוגיה, ולכן המחירים הגבוהים נתפסים כטבעיים, אבל בכל זאת: האם אדם סובל, שיושב מול מי שאמור לדאוג לכך שיסבול פחות, לא מוטרד מהעובדה שהוא מתבקש לשלם כל כך הרבה כסף עבור הדאגה הזאת? האם אדם, שבסך הכל מבקש לדבר עם מישהו, לפרוק מטען, לשמוע עצה טובה, לא תוהה מדוע המענה למצוקה עולה מאות שקלים? אני חושב על בעלי דירות בתל אביב, שמעלים מחירים לשוכרים צעירים. הרי הם מנצלים את מצוקתם של אלה שמבקשים לחיות במקום מסוים. אותם משכירי דירות הפכו - בצדק - לסמל של חזירות ודורסנות קפיטליסטית. אבל בעצם מה בינם לבין רופאים, פסיכיאטרים ופסיכולוגים שמנצלים מצוקות קשות בהרבה כדי לגבות מחירים מופקעים? הייתי השבוע בשכונת שפירא, אצל הספר. הוא אמר שמעכשיו המספרה תיפתח רק ב11 בבוקר. שאלתי למה, והוא הסביר שבלילות הוא התחיל למיין מכתבים בדואר. "משמונה בערב עד ארבע בבוקר אני שם. בארבע אני הולך לישון, וב11 בא לפה". אחר כך הוא קיבל טלפון ממישהי שביקשה שיבוא לספר מישהו בבית. כשהצעתי לו שייקח קצת יותר כסף עבור שירות עד הבית, הוא אמר: "מה פתאום, איש זקן, לא יכול לבוא עד לפה".
שלום דר גרין דרור אני כבר מצאתי כמה מטפלים שמוכנים לקבל אותי ל50 דקות ב250 שקלים במקום שעה מלאה שהמשרד קובע. דברתי גם עם מטפלים בתרפיה שלוקחים סכום חופף למשרד הביטחון שאני לא צריך להוסיף שקל מכיסי. אני מתייעץ לגבי מה לבחור מבין המטפלים, הענין הכספי כאמור לא מהווה מכשול רוב המטפלים שפניתי מוכנים לעבוד בתעריף המשרד. אני בדילמה איזה טיפול לקחת. טיפול התנהגותי הכוונה לאימון הדרכתי שנותן כלים מעשיים איך להתנהג במצבים שונים? איך לשנות התנהגויות, ואיך ללמוד לתפקד ביום יום?
אביחי, קודם כל מעניין אותי איך הגעת לסכום של 235 ש"ח. חיפשתי באינטרנט ולא מצאתי מחירים מעודכנים לטיפולים נפשיים. הסכום האחרון שראיתי מלפני הרבה שנים. איך הגעת ל-235 ש"ח? אם יש לך את הטבלה המעודכנת אשמח לראות. המלצה שלי - לא חשוב בכלל אם המטפל למד (ושכח) פסיכולוגיה, פסיכיאטריה, או תרפיה בקפיצות צפרדע... מה שחשוב שהמטפל יהיה בנאדם, שתהיה לכם כימיה, ושתוכל לסמוך עליו במאה אחוז. זה הבסיס הקובע והחשוב במסגרת טיפולית. מבחינה מקצועית חשוב שתחום ההתמחות העיקרי של המטפל יהיה PTSD, ושיהיה למטפל ניסיון מוכח בטיפול בהלומי קרב. לגבי סוגי הטיפולים הנפשיים המתאימים לPTSD - הדעות חלוקות לכאן ולכאן, יש שפוסלים טיפולים מסוימים ויש שחושבים שהטיפול אכן יעיל. אני מאמין ומקווה שבסופו של דבר כל הלום הקרב מוצא את המטפל והטיפול שמתאים לו. בהצלחה
שלום אביחי, פוסט-טראומה אינה מחלה, ולכן המושג 'טיפול' אינו מתאים להתמודדות איתה. הדרך היעילה להתמודד עם טראומה היא שיפור המיומנויות הרגשיות שנפגעו, ובמיוחד חזרה למעגלים החברתיים (זוגיות, משפחה, עבודה). כדאי למצוא מטפל שמבין זאת, ואינו מתיימר 'לטפל' אלא יכול לסייע, להדריך ולתמוך בחיזוק היכולות הרגשיות שנפגעו. לעתים, עובדים סוציאליים יכולים לעשות זאת טוב יותר מאשר פסיכולוגים קליניים. על הגישות השונות לטיפול בפוסט-טראומה תוכל לקרוא במאמר שכתבתי באתר שלי: http://www.emotional-training.com/Posttrauma_he.html הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי אינו עוסק ב'נפש', שהיא מושג מיסטי, אלא בהתנהגות ובהסתגלות למציאות, ולכן הוא יעיל יותר להלומי-קרב מכל טיפול אחר. תוכל לקרוא עליו בספרי 'טיפול נפשי, מדריך למשתמש', בעמוד 77. את הספר כולו אפשר לקרוא גם באתר שלי: http://www.emotional-training.com/Tipulseferh_he.html שבת שלום, ובהצלחה, ד"ר דרור גרין
שלום. אני חווה כיום סימפטומים ברורים של טראומה מורכבת. אחרי כ20 שנה שלא חשפתי את המקרה. בזמנו, באותה שנה של הפגיעה. הופניתי לבית חולים לחולי נפש מתוך אי הבנה של המשפחה וצוות הטיפול את מצב. אובחנתי בסכיזופרניה באותה שנה. למרות החרדות. בפלאשבקים.. לא הבנתי שאני טראומתי. המשכתי לקבל טיפול אנטי פסיכוטי שהסב לי נזק רב. ולרוב לא חשתי התאמה של הכדור לטיפול. בכל מקרה, היום אחרי 12 שנים ללא כדורים אני דורש בתוקף להסיר את האבחנה סכיזופרניה ולהחליף אותה בפוסט טראומה מורכבת. מדוע לא מאפשרים זאת? אף על פי שאני מוכיח במשך שנים את הטעות..?!
שלום לטראומיסט, עצוב לשמוע את מה שאתה מתאר, שלצערי קרה גם ללא מעט הלומי-קרב. טראומה אינה מחלה, והטיפול הפסיכיאטרי התרופתי עלול להיות מסוכן, לא פחות מאשר הפסיכיאטרים עצמם, והאבחונים הפזיזים המחמירים את מצבם של נפגעי הטראומה. מי שאינו נמצא במצב חירום קיצוני כדאי שייזהר מן המערכת הרפואית והפסיכיאטרית. הדרך היעילה ביותר להתמודד עם הטראומה היא לחיות בסביבה תומכת, בזוגיות, במשפחה ובקהילה. פעילות גופנית או יצירתית יעילה הרבה יותר מכל תרופה. בהצלחה, ד"ר דרור גרין