התייעצות האם אני נפגע הלם קרב
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
שלום דר גרין, אני קורא המון לאחרונה בגוגל על נושא הלם קרב ומה המאפיינים הקשורים בו לאור תופעה המתרחשת אצלי לאחרונה ואיני יודע האם יש להתייחסת אליה כהלם קרב, והאם אני בעצם גם פגוע הלם קרב. אני כיום בן 39, ובעברי שירתתי בצנחנים ובלבנון בחפק 101 והסתובבנו בלבנון במרצדסים בהסוואה. השתתפתי במס אירועים מול חיילי אוייב ואף יצא כי לקחתי ברכב (מרצדס) לבדי (חלק מהדרך) חייל צהל שנהרג בהתקלות חזרה לארץ. בנוסף, התבקשתי יחד עם עוד מס חיילים עי אביב כוכבי שהיה מפקד יקל יחד עם עוד כמה אנשים לנסוע עם המרצדסים על ציר מסוים, על מנת למשוך אש, דהיינו חיילי חיזבאללה ייראו אותנו, ירו עלינו וצהל ייפגע באותה החוליה. אני הובלתי ונהגתי במרצדס הראשונה, נשלחנו למשוך אש, יצאנו מהמוצב והיה מפחיד ביותר. לאחרונה, מאז אביב כוכבי נבחר להיות סגן רמטכל, אני לא מפסיק לחשוב על זה ועל האירוע השני, פלשבקים רבים במהלך היום, בחילות וזיכרון קטוע של האירועים שהבנתי שאלה סממנים של הלם קרב. עם זאת עדיין אין לי חרדות, חלומות, כן חוסר שינה ומנוחה ואין לי תסמינים נוספים שקראתי שהם מעידים על נפגע הלם קרב. אשמח לשמןע דעתך האם אני אכן מתחיל לסבול מכך. תודה רבה.
שלום יאיר, מה שאתה מתאר עלול להיות, כפי שכתבת, סימן לפוסט-טראומה. הלם-קרב, ופוסט טראומה, אינם מחלה אלא פגיעה קשה כמו קטיעת יד או רגל. זו קטיעה של תחושת הביטחון בעולם והאמון במערכות המפעילות אותו. אצל כל הלום-קרב הטראומה מתבטאת באופנים שונים, באמצעות סימפטומים שונים. לצערי, הסימפטומים הולכים ומחמירים עם השנים, והמשבר עלול לפרוץ בגיל ארבעים או חמישים (אני הוכרתי כהלום-קרב בגיל חמישים-וחמש). כפי שכתבתי, זו אינה מחלה ולכן גם אי-אפשר לרפא אותה. כדאי להיזהר מאוד מ'טיפולים' שונים המבטיחים לרפא את הטראומה, וגם מטיפולים פסיכיאטריים תרופתיים, אלא אם כן המצב חמור במיוחד. הדרך הטובה ביותר להתמודד עם הטראומה היא להשתדל להיעזר בסובבים אותך, במשפחה, בבת-זוג ובחברים קרובים, ולא לוותר על סדר יום קבוע, עבודה, יצירה ופעילות גופנית. אני עצמי פיתחתי את גישת 'האימון הרגשי', שאפשרה לי לחיות בשלום עם הטראומה. באתר שלי אתה יכול לקרוא על המאפיינים של פוסט-טראומה: http://www.emotional-training.com/Helemkrav_he.html ועל ה'טיפול' בפוסט-טראומה: http://www.emotional-training.com/Posttrauma_he.html בהצלחה, ד"ר דרור גרין