עוד שבוע של סיפורים

מזמן לא פגשתם את סביחה , הפרק אולי קצת ארוך אבל יש לכם את כל השבוע בכדי לקרוא אותו. הגן של חנה גן הילדים השכונתי היה מנוהל ע"י גננת בשם חנה, על ידה עזרה רותי, עוזרת גננת, תפקידה היה לקבל את הילדים המקדימים בבוקר, לדאוג לניקיון הגן, ולעזור בהשגחת הילדים בחצר, ובכל דבר לו חנה זקוקה. הגן היה מעורב גילאים, ילדים ב-3 קבוצות גיל. רותי הייתה מסורה לגן, ובביתה היו לה 3 ילדים. מצבה הכלכלי היה סביר עד שחלה רחמים בעלה. כשחלה, ונאלץ להפסיק את עבודתו, עדין קבל דמי מחלה, אט,אט, אזלו ימי המחלה אותם צבר, אבל הוא לא הבריא, להפך מחלתו הלכה והחמירה, ורותי נאלצה להעדר יותר ויותר מהגן, עד שהורים החלו להתרעם. חנה, השתדלה לא לדווח על היעדרויותיה של רותי, בכדי שלא ינוכה שכרה, אבל מצב זה לא אפשר לחנה לדרוש עובדת ממלאת מקום.ווהעבודה הפכה להיות קשה יותר ויותר. סביחה, כשגילתה את מצבה של רותי, החלה לבקר באופן סדיר בביתה, ולעזור לה בטיפול בילדיה, בתחילה התנגדה רותי כשסביחה הדיחה את הכלים שהצטברו בכיור, לאט לאט שככה התנגדותה, והיא ברכה את סביחה בלבבה. בלבבה ולא בפיה, מכיוון שכשהודתה לסביחה פעם אחת אמרה סביחה :"למה מה כבר עשיתי? את יש לך בעל חולה, 3 ילדים ואת סריכה לטפל בכולם, אני מה יש לי? תרנגולות ועסים, לא בעל ולא ילדים קטנים, רק הרבה זמן, מה את חושבת, למה יש לי זמן? בשביל לשבת ולחשוב על מלאך המוות? ומה יעזרו המחשבות? של מי הזמן הזה אה? בטח חשבתי, והבנתי אני סריכה להיות פה" "אבל סביחה, תחשבי על עצמך" אמרה רותי אבל סביחה השתיקה אותה :"למה לחשוב, תראי אני כבר זקנה, יש לי הרבה שנים. כל הנשים בגילי כבר או בתוך האדמה או כל הזמן במיטה, ואני בריאה, למה את חושבת אני בריאה? זה לא טבעי. זה למה אני סריכה לעשות עוד דברים בכוח שלי, ויותר דיבורים אני לא רוסה לשמוע". כך אמרה ופסקה בהחלטיות, ורותי לא הוסיפה לדבר, והחלה לצפות לסביחה בכל שעת צהרים, כאשר חזרו הילדים הביתה, חכתה להם ארוחה חמה שהכינה סביחה ביום אתמול ורותי חממה להם, מצבו של הבעל הלך והתדרדר, ואילו רותי נעדרה יותר ויותר מהגן. היה זה ערב אחד כאשר סביחה הייתה במטבח, מכינה לילדים את ארוחת הערב, וחנה הגננת נכנסה לביקור, היא התיישבה עם רותי בסלון, אך סביחה שמעה כל מילה. לאחר דיבורים רגילים, אמרה חנה "תשמעי רותי, אין לי כוח יותר, חיפיתי עליך הרבה זמן, ההורים כועסים, הבלגאן בגן גדול, הילדים עצבניים, ואני לא משתלטת. אח"כ אני עוד צריכה לבוא לטפל במשפחה שלי, אני לא יכולה יותר, אני חייבת לדווח, ולהזמין ממלאת מקום. רות שתקה, ואילו סביחה האזינה בחשאי, בסוף פלטה רותי "תודה חנה על מה שעשית עד עכשיו, תדווחי, ומה שיהיה יהיה ". למחרת בבוקר הייתה ממלאת מקום לרותי … סביחה קיבלה את הילדים המקדימים, ניקתה את רצפת הגן שלא נוקתה זמן רב, סידרה את מדפי הצעצועים, ושטפה את הכלים. כשהגיעה חנה הגננת, ראתה את סביחה בחצר, משגיחה על הילדים המשחקים, ילד בוכה ניגש אל סביחה, והיא הוציאה מכיס הסינר ממחטת ניר וניגבה את דמעותיו "מה קרה?" שאלה, והילד אמר בקול מאנפף "שלום הרביץ לי" "בוא הנה יה שלום" קראה לו סביחה "זה ואהבת לרעך כמוך? למה אתה מרביס?" שלום שתק, "אסור להרביס, מי שירביץ אני ברוגז איתו, אמרה סביחה, תבקש יפה סליחה, תעשו שולם, " הילדים השלימו ביניהם, וסביחה הוציאה סוכרייה לכל ילד מכיס סינרה. רק כשפנו למשחקם הבחינה בחנה העומדת ומתבוננת בה. "מה את עושה פה?" "אני ממלאת מקום. במקום רותי, אתמול מתי הלכת בכתה רותי, אמרה לי היא לא יודעת מה תעשה בלי המשכורת שלה, גם זה קשה למה אין משכורת לבעל, אמרתי לה שתלך לשמעון תבקש רווחה, סחקה לי ככה בבכי שלה ואמרה לי, את יודעת כמה מקבלים מרווחה, פחות מחצי, גם ככה אין לי מספיק כסף לתרופות של רחמים, ומה אני יעשה, אני יקבס נדבות? אין לי זמן, את רואה כמה רחמים חולה, מי יטפל בו? אה?" אמרתי לה שלא תדאג, ואני ידבר אתך, ונראה מה נעשה. אבל אני חשבתי אני יעזור פה, ואת לא תגידי כלום, וגם היא לא תדע אבל תקבל המשכורת, ובעזרת השם נסא מהסרה הזאת" חנה הנהנה בראשה, רווח לה שלא תצטרך לדווח על רותי. והיא נכנסה לגן. במשך כחודשיים הייתה סביחה לעוזרת גננת, הילדים בגן בו טיפלה בנאמנות, אהבוה מאוד. וגם ההורים שהסתייגו בתחילה מהתימנית המוזרה, נהנו לשמע מליצותיה, ועצותיה החכמות. מצבו של רחמים התדרדר והוא נפטר . רותי יכלה לחזור לעבודה אחרי השבעה, והיא הייתה לה למזור. כשסיימה את יום עבודתה הראשון פנתה לחנה ואמרה לה: "אני לא יודעת איך עשית את זה, אבל תודה רבה לך, בלעדי העזרה שלך הייתי מאבדת את עבודתי, ומה הייתי עושה עכשיו?" ואילו חנה אמרה" זה לא רק אני, היה כאן איזה מלאך שעזר לי" "מי?" "לא חשוב, מלאך, מלאך אמיתי" למחרת שאלו הילדים על סביחה, משאלותיהם הבינה רותי מי היה המלאך הלכה לחנה ואמרה לה "את יודעת, כשאמרת לי מלאך, חשבתי שמרוב עבודה התחלת לדמיין דברים, היום הבנתי מי המלאך הזה. שתדעי לך שהיא יותר מלאך ממה שאת יודעת" "למה את מתכוונת?" שאלה חנה. "אם היא הייתה מרשה לי לספר הייתי מספרת, אבל היא לא"? "אני מבינה אותך בהחלט" אמרה חנה, ופנתה לאסוף את חפציה וללכת הביתה "כמה דברים שהאישה הזו לימדה אותנו כאן, אין לך מושג, לפעמים היה נדמה לי שאני עוד אחת מהילדים בגן, והיא הגננת". במשך תקופת מה ביקרה סביחה את רותי והמשיכה לעזור לה בטיפול בבית ובילדים. עד שנישאה רותי מחדש לאיש מבוגר ואמיד, שאימץ את ילדיה ולקחם לשכונה מבוססת בעיר אחרת. רותי נפרדה מסביחה בדמעות:" אני לא אשכח אותך סביחה, אני יודעת שזה לא השם שלך, מה השם שלך האמיתי?" סביחה צחקה ואמרה: "באמת השם שלי סעידה, סעידה זה עוזרת, אז אני עוזרת, אבל מתי הבן שלי בדק, הוא אמר שזה "מזל" בעברית" "באמת מתאים לך, את היית לי מזל גדול" אמרה רותי חיבקה את סביחה, ונפרדה ממנה בדמעות. הילדים נישקוה אחד אחד, וביקשו שהיא לא תשכח אותם ותבקרם בביתם החדש. כשפנו לצאת , ברכה אותם סביחה "שיהיה לכם במזל טוב, תהיו ילדים טובים, תכבדו האבא החדש . ואל תשכחו להזמין אותי לחתונה שלכם", אמרה וצחקה, הילדים צחקו עמה כל עניין חתונתם נראתה להם כבדיחה, אבל הם הבטיחו. שלוש עשרה שנים אחר כך, תמהו האורחים המכובדים בחתונת הבן הבכור, למראה זקנה תימנית, לבושה בבגדים ססגוניים, המקפצת במעגל הרוקדות, כשידה אוחזת בידה של ילדה כבת עשר, אחות החתן. "איך קוראים לך חמודה? שאלה אותה סביחה כאשר זיהתה בפני הילדה את תווי פניה של רותי, "קוראים לי מזל, ואני אחות של החתן" "מזל? למה קוראים לך מזל?" "כן, אמא שלי אמרה שזה שם של צדיקה אחת שהיא הכירה, איך קוראים לך?" "אני, קוראים לי הרבה שמות, אבל גם אני מזל" "כן? למה קראו לך ככה?" "למה אמא שלי רסתה שאיפה שאני אלך יהיה לי מזל טוב" "ויש לך?" "בוודאי" נשמע קולה של רותי שהקשיבה מאחור "הרי לכל מקום שהיא הולכת היא מביאה איתה את המזל" אמרה ונטלה את ידה השניה של סביחה.אוחזת גם ביד בתה יוצרת מעגל קטן של שלוש רוקדות, "איזה יופי" אמרה הילדה "איך את עושה את זה?" "מתי אדם חושב טוב הוא מביא מזל" אמרה סביחה והמשיכה לקפץ לעיניהם המשתאות של הסובבות. "ומתי אדם חושב טוב, וגם עושה טוב, הוא מביא מזל, וגם חי ובריא עד מאה ועשרים," אמרה רותי בקול שניסה להתגבר על מוסיקת הריקודים הרועשת. "את זה שמעתי פעם מאישה אחת חכמה ",הוסיפה בחיוך לעבר סביחה.

רוז זה סיפור יפה , כמו אגדה . שמעתי שהמחשב של יהודה התקלקל וזה הסיבה שהוא יכול לכתוב בפורום . אתמול כתבתי על מדיטציה : מזרחית של ויפאסנה ורציתי לדעת עם את מכירה מדיצטציה יהודית .אני שמעתי שקיים נושא כזה . אך אני לא מצאתי חומר על הנושא .

מה שאני יודעת שמדיטציה,היא דבר פיזי אבל עם אלמנטים של עבודה זרה, (שיש בה כל מיני מנטרות זרות,) מה שעשו זה לקחו את החלק הפיזי של המדיטציה, הרפיה וכו', והכניסו "מנטרות" יהודיות, למשל במקום להגיד איזה שם של איזה אל, רוח, או אני לא יודעת מה, ולחזור עליו שוב ושוב, אז אומרים למשל "שמע ישראל, שמע ישראל" או פסוק אחר מהתורה, או מספר תהילים, אני מקוה שיתקנו ליהודה את המחשב בקרוב, הבוקר בכל אופן הוא בתל אביב או בדרך לתל אביב, אז הוא ירגיש בחסרונו כל כך.