חלום רטוב
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
לא נעים לספר כמו שכבר אמרתי החשיפה מביישת והחרדה הורגת אז אתמול היתי במסיבת חנוכה של מיטל לאחר תחנונים כמובן .הסכמתי לנסות וללכת הכל נראה כשורה בהתחלה עד שהתחילה ההמולה ואז רעד אחז בי וזיעה קרה אורה כמובן הבינה במה מדובר ואני כמו שפן הביתה ברח לפנות בוקר כמובן כמו תמיד התעוררתי בבהלה ומחוסה בזיעה קרה אורה אותי החזיקה חזק בבוקר היא סיפרה את מה שהיה שכמו תמיד יללתי וגם בכיתי קצת לא נורא ענין של שיגרה . אך מה עושים ביום שני שגידי לי ממתין אי שם בניצנים ולי כמו תמיד קצת קשה להבין למה ומדוע איני יכול להגיע למרות כל ההכנות עם אודי די קשה לחשוב על הנושא . היתי מאוד מבקש עצה או פיטרון למי שיש דבר שמאוד יתקבל ואפילו יעזור שגידי לא יצטער שאבא מאוד מפחד או חרד גידי ילד מאוד קשור להורים ואני מאוד חרד שותי במגרש לא יראה מה עושים? מצב לא נעים . אשמח לקבל עצות או המלצות ומבטיח אני שאת כולם אשכול . אפשר בנוכחי או 053.855750 תודה יהודה
יהודה יקר, נדמה לי שאת התשובה אתה בעצמך נתת. אולי אין קיצורי דרך ופטנטים, ואולי מה שאתה עושה, זה מה שצריך לעשות. להשתדל, להתאמץ, ללכת כמה צעדים קדימה וכמה צעדים אחורה. אבל אולי הדבר החשוב ביותר שאתה עושה, הוא האופן שבו אתה משתף את אשתך וילדיך, גם כאן, בפורום. דווקא הדבר הקשה הזה, החשיפה, והאפשרות לדבר על הכל, מחזקים גם את הקשר שלך איתם, ומקל עליהם להתמודד עם הקושי. אולי לא תצליח להגיע אל גידי בניצנים, אבל אני בטוח שאם הוא ידע כמה אתה מנסה, זו תהיה בשבילו מתנה גדולה, לא פחות מאשר עצם ההגעה שלך לשם. אתה הולך במסלול קשה ומפרך, והיכולת להתמיד בכך היא מעשה של גבורה, הרבה יותר מגבורה חד-פעמית בשדה הקרב. אולי יום אחד, כאשר יפסיקו לדבר כאן על מלחמות, לוחמים של יום-יום, כמוך, יקבלו צל"ש. ממני אתה מקבל את הצל"ש כבר היום. שלך, דרור
היי דרור כמובן לא אוכל לקבל את הצ"לש כי כידוע אני סרבן פקודה וזה לא יכול ללכת בכל אופן תודה על ההערכה וזה יותר חשוב מכל אות .
מנהל פורום טראומה והלם-קרב
