לאלון

אלון, נניח ואביך היה חולה במחלה חשוכת מרפא , כמו סרטן חס וחלילה, והיו אומרים לך שאולי בעוד 20 שנה ימצאו תרופה, מה הית עושה? האם אתה חושב שהית נשבר אחרי 13 שנה? אבי שיחיה ב"ה אדם בריא, פעם נפטר להורי ילד בן 3 שנים , הגופה נלקחה לאבו כביר, לשם ניתוח, למרות התנגדות הורי, עד שהשיגו את כל האישורים הדרושים לצורך מניעת הניתוח, כבר ניתחו אותו, והתקשרו אל הורי דרך מישהו (אז הטלפונים היו נדירי מציאות), לבוא לקחת את הגופה, אבי שתפקד בהרבה מצבים קשים מאוד, פשוט לא הגיב, ואז אחי הבכור שהיה אז נער בן 14-15 לכל היותר, נסע לבד לאבו כביר, שחרר את הגופה, עטף אותה, ולקח מונית חזרה הביתה לבאר שבע. תחשוב על זה נער בן 15, נוסע במונית עם אחיו - גופה הביתה מרחק נסיעה של שעתיים לפחות... אתה יכול לתאר לעצמך דבר נורא כזה? עד היום הוא עצמו לא מבין איך הוא עשה את זה. אני לא אאשים אותך אם תפסיק לעזור ולדאוג לו, אני גם מאמינה שלא תעשה את זה בגלל האחריות שאתה מרגיש כלפי אימך ואחיותך, מי שמוכן ללכת לכלא בשביל אבא, יהיה מוכן לעשות הרבה יותר. ואל תדאג, גם זמנך יגיע, ויהיה לך מי שתדאג לך, ואני מאחלת לך שזו תהיה אחת ראויה , מה שאתה עושה עכשיו, לא צריך לדלדל את כוחותיך, אלא לחזק אותם, כל משבר - אם יוצאים ממנו מחזק את האדם, אתה רק צריך לדאוג לצאת מזה בשלום עכשיו, וזה אומר, לא לחשוב מחשבות חסרות תקוה כאלה. ואתה יודע, גם מבחינה יהודית, מוסרית, הדברים מוסיפים לך זכויות, אבל אם אתה מרגיש שכשל כוח הסבל, אולי כדאי להניח לדברים, ולנסות לטפל בהם בצורה אחרת.