טראומה וכתיבה, לרוז
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
רוז יקרה, אני חושב שהעצה שלך ליהודה, בנוגע לכתיבה, ראויה למקום של כבוד. הכתיבה היא אכן כלי מצוין לטיפול עצמי, וכיום קיימות גישות שונות לטיפול נפשי מנקודת מבט 'נרטיבית', סיפורית. גם אני פיתחתי גישה כזו לטיפול, ובקרוב אפתח קבוצות תמיכה לנפגעי הלם קרב ומשפחותיהם בגישה זו. את מספרת שאת מרבה לכתוב, ובינתיים דוחה את הפרסום. מה דעתך לחלוק אתנו כאן משהו מהדברים שכתבת? ובינתיים, שבת שלום וחג שמח, דרור
גם אני חושב כמוך אבל כמו שכתבתי אני הכל מעלה על הכתב לימים טובים שיבואו .
ואם, מדי פעם, גם כאן יהיו ימים טובים, אתה מוזמן לשתף אותנו בדברים שאתה כותב, :) דרור
אני מקווה שאתם לא מחכים לדברים מצמררים, למרות שיש לי כמה סיפורים שאני לא מאמינה שאוציא אותם אי פעם לאור, אבל אני בהחלט מהבחינה הזו "ילדה קטנה" שאוהבת סיפורים עם סופים טובים, כאלה מתוקים, הרי צרות וכאבי לב היו לנו תמיד, ובשפע, ואני בטוחה שעוד יהיו, אז למה להנציח אותם? אני מעדיפה סוף טוב, סוף עם תקוה, סוף עם הרגשה טובה שתלוה אותי אחר כך, שאוכל להמשיך לתפקד בנעימות, ולא בהרגשה עכורה. גם סופים לא מוגדרים שמשאירים נקודה למחשבה. גם אלה בסדר מבחינתי, אז אולי בהזדמנות אני אשתף אתכם, אם תרצו לשמוע .
עד אז אנחנו ממתינים
רוז כתב/ה: > > אני מקווה שאתם לא מחכים לדברים מצמררים, למרות שיש לי כמה סיפורים שאני לא מאמינה שאוציא אותם אי פעם לאור, - למה לא? > אבל אני בהחלט מהבחינה הזו "ילדה קטנה" שאוהבת סיפורים עם סופים טובים, כאלה > מתוקים, הרי צרות וכאבי לב היו לנו תמיד, - מי זה לנו? כאבי לב יש לי גם כיום ולא רק בעבר :-) > ובשפע, ואני בטוחה שעוד יהיו, אז למה להנציח אותם? - כתיבה מנציחה אותם - או מנצחת אותם? > אני מעדיפה סוף טוב, סוף עם תקוה, סוף עם הרגשה טובה שתלוה אותי אחר כך, שאוכל להמשיך לתפקד בנעימות, ולא בהרגשה עכורה. גם סופים לא מוגדרים שמשאירים נקודה למחשבה. גם אלה בסדר מבחינתי, > אז אולי בהזדמנות > אני אשתף אתכם, אם תרצו לשמוע . - אני מעוניין מאד לשמוע - ולא רק סופים צביקה
מנהל פורום טראומה והלם-קרב
