שומיש וכלומברוש

עדי יקרה, יהודה בסדר. שוחחתי איתו הבוקר, והוא בדרכו לתל-אביב. כל השאר כבר יסתדר במסגרת המשפחתית, ואנחנו לא נתערב. ומה שלומך? דרור

נעמה יקרה, פעם, כשאת בכלל עוד לא היית בעולם, אפשר היה להאזין לתוכנית רדיו בהמשכים, בקול ישראל, המבוססת על הספר 'נסים ונפלאות'. תמיד כשהייתי חוזר בצהריים מבית-הספר יכולתי לשמוע את השיר על ניסים ונפלאות ("זה הסיפור על ניסים הקטן"), שמזמזם באוזני כמעט עד היום. ותודה גם על שהזכרת לנו ש'כלום' פירושו משהו. לעתים, בפורום הזה, כשנדמה לנו שכלום לא קורה, מתחת לפני השטח מתרחש משהו. ובין הלא-כלום והמשהו הזה, אנחנו מתערבלים כל הזמן. למי שלא מכיר, כדאי להזכיר שניסים הוא ילד קטן, ונפלאות הוא קוף. הנה קטע מתוך הספר: "כשרוצה אני לחשוב על משהו בכובד-ראש, רגילה אני לשבת ליד שולחן הכתיבה, לקחת בידי עט נובע, לצייר משהו לא-ברור על-הנייר המונח לפני ולחשוב. אין זה הרגל טוב ומועיל (כמה מן הנייר הולך לאיבוד!), אך רגילה אני בו מילדותי, וכבר מורי בבית הספר היו רודפים אותי עליו: 'האינך יכולה לחשוב בראש ולא בידיים?!' היה גוער בי המורה לחשבון, שדעתו בכלל לא היתה נוחה ממני ביותר: עד היום לא למדתי לחלק 57 לשלושה! אבל מה אעשה, ואני משועבדת להרגלי זה."