משירי מדור נכות רוח (1)
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
זהו שמו של ספר מאת רמי דיצנו, שכולו פציעות ופצועים ומלחמה. משהו מן הספר הזה אביא לכאן היום, בכמויות קטנות. השיר הראשון קשור בהבדל שבין נכות הרוח לנכות הגוף, ולרגליים הקטועות. שק קמח ועם ההתפוצצות הצליף סמרטוט בפנים ואור אדיר כבה ובא ריח האדמה ושקט ארוך שנים על שנים ואולי קולה של אמא צף כמו שברי אניה ושוב שוקע ימה ושוב דממה לחה אדומה ומין תנומה קשה נעימה צינורות בפנים כמו רתמה לעתים יד עקומה מיטיבה את הנמנמה שורטת בכפות הרגלים שמה בין הירכיים מטלית חמה ושוב שוקע באדמה שנים על שנים יבש בפנים הפנים ודממה .............. .............. .............. ............. ........... .............. ................ ................. ... והנה כאילו אבא אמא. כולו אפור ואמא כסף טהור, אמא. אמא מוחה דמעה. מה זה היה לנו? ולמה!? - אמא שותקת שחוחת קומה אבא נרכן אלי קמעא; הוי אבא שאני כמו אז בידיים אבא, קחני "שק-קמח" על הכתפיים אבא הוי אבא, אני קל בשתי רגליים! מתוך הספר 'משירי מדור נכות רוח' מאת רמי דיצני, הוצאת ספרים דומינו.
באותו עניין - הרשו לי להמליץ על ספר ישן מאד שנכתב לפני שנים רבות לפני מאורעות רבים עבור עולם שאיננו עוד (ועל כך אין להצטער) אבל הספר מתאר בלשון נהדרת את ייסוריו והתגברותו של "האדם השלם" על מכאוביו ואבדנו וחזרתו לחיים שמהם בא. הספר - "הטייס הקיטע" לבוריס פולייבוי (יש לי עותק) מספר על טייס במלחמה העולמית השניה שהופל, איבד את רגליו וחזר לטוס. לדעתי - ספר אדיר. למרות שהוא הוזמן על ידי המשטר הקומוניסטי בברית המועצות בזמנו. שווה התייחסות - למי שמכיר.
על הטייס הקיטע, אפילו עשו סרט, היה להיט בזמנו.
מנהל פורום טראומה והלם-קרב
