בוקר טוב
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
לכולם. אתמול רבתי עם הדודים שלי. ירדתי חצי קילו. במקום להגיד לי "כל הכבוד" הם אומרים לי: "את אוכלת מיונז". אלוהים, תעזבו אותי!!!! גם המדריכה שלי בשומרי משקל אומרת שזה לא בדיוק מומלץ אלא טחינה או שמן זית אבל טחינה עושה לי כאבי בטן ושלשולים. עדיף לי להמשיך בתהליך ללא תמיכה שלהם ולא להגיד להם כמה ירדתי. אני ככה חושבת. איך אתם? עדי
תעשי מה שאת חושבת וטוב לך
תודה!!! הבעיה היא שהם לא מבינים שלא שווה להרוס מערכות יחסים בשביל כמה קילוגרמים. עדי
מה הבעיה של הדודים שלך, אז יש להם קצת יותר עדי, זה לא טוב?
אני גם לא מבינה מה הבעיה שלהם לקבל אותי כמו שאני. עדי
עדי יקרה, חצי קילו זה הישג רציני, וקל מאוד לאבד אותו בשל חוסר תמיכה או זלזול. תמיכה ועידוד הם אולי הגורם הראשון במעלה לכל צמיחה, החל מהרגע שבו אנו נולדים, דרך ההתייחסות של הורינו, של מורינו ושל הסביבה. חבל שאנשים כה חסכנים דווקא במשאב הזה, התמיכה, שהוא אולי אוצר הטבע היחיד הנמצא סביבנו ללא הגבלה. אחת הדרכים להתמודד היא להיצמד למקורות התמיכה, כמו קבוצת שומרי-משקל, ולהתרחק מהמקומות המרעילים, שאינם יודעים לתמוך. אינני מתכוון לכך שעליך להתרחק מן הדודים שלך, אלא לנסות ולא לערב אותם בכל מה שקשור במשקל שלך. כאן, אנחנו נמשיך להחזיק לך אצבעות ולשמוח על כל גרם, סרור
זה בדיוק מה שאני עושה: אני גם בשומרי משקל, וגם מנסה לא לערב אותם. את סבתא אני כן יכולה לערב כי היא יותר מבינה. הם מתעניינים אם אני עושה ספורט וכו'. זה הכל. עדי
מנהל פורום טראומה והלם-קרב
