לא כל הדרכים מובילות לרומא.

עדיין לא גמרתי איתם . הם דואגים שלא תדע מה הזכויות שלך ואיזה עזרה אתה יכול לקבל . כמה זה עצוב . אך הקופת של המדינה יקרה יותר מאנשים הפגועים . אני לא מאמין שרק בגלל שמדובר בבעיה של הבורוקראטיה . התקשרתי למרכז הארצי לפני שנגשתי אליהם והטעו אותי שתי פקידות . כלומר במסלול דרך הבטוח הלאומי אני יכולקבל עזרה לעוד חודשיים , והיום הלכתי למסלול שמקנה עזרה לזמן ממושך יותר דרך השירות התעסוקה אחרי שהבנתי שסידרו אותי בביטוח לאומי . לא כל הדרכים מובילות לרומא . אני עכשו זקוק למנוחה של כמה ימים ולא לראות אותם . ברחתי מספר פעמים לנשוף אוויר החוצה . אך אני עדיין שורד .

יש הרבה פקידות שאני לא יודעת מה הן עושות שם בביטוח לאומי, החוכמה היא לא הצד החזק שלהן. צריך פשוט לנג'ז להם בראש. להציף במכתבים, שוב ושוב, לדרוש בירור אצל הממונה, פעם היו חיבים לי 6000 ש"ח , לא ויתרתי להם, שגעתי אותם, והם בשלהם "תביאי, תביאי. תביאי." אמרתי לממונה עלך הגביה, השומה של מס הכנסה, מגיעה אליכם אוטומאטית, ההפרשים של הכסף נדרשים אוטומאטית, אתם יודעים יופי כשאני חיבת כסף, ודורשים את זה עם ריביות והצמדות, והתראות, אבל כשאתם חיבים לי כסף, אתם פתאום רוצים שארוץ להביא שומות? מה אתה השתגעת? בפעם הבאה שתדרשו כסף אני אדרוש מכם להביא שומה. " הוא לא מי יודע מה התרגש, ואז אמרתי לו" אם הכסף לא נכנס לבנק החודש אני פשוט תובעת אותך בבית דין לתביעות קטנות , אתה לא מתביש ? יש לי שבעה ילדים בבית, אתה רוצה שאפיל אותם על ביטוח לאומי? אני אמשיך ללדת עוד 13 ילדים אני עדיין צעירה מאוד. " . "מה יש לך שבעה ילדים?" "כן, ואתה יודע את זה, אל תתמם" "טוב תני לי יומיים לבדוק את הפרטים" "אני מתקשרת עוד יומיים," אחרי יומיים הוא מתקשר אלי "תשלחי את בעלך שיבוא לחתום, אני אכניס את הכסף מידית". אתה מבין, לא הייתי אפילו צריכה לחכות לאחד התאריכים הקבועים שלהם. אבל הכי הצטערתי שלא יכולתי לממש את האיום בקשר לילדים , כלומר ללדת עוד 13 ילדים, :-)

את עוד צעירה

זה נורא ,צריך להיות לוחם עם שיריון עבה כדי לדרוש את זכויותינו במדינה הזאת . את מאוד עודדת אותי . אני יודע שאין הרבה מה לעשות חוץ מלא לוותר וישר להגיע גבוה כדי להכיר את התהליך באופן מדוייק . הבעיה שהם מערימים קשים בגלל כל הרמאים שקיימים בארץ . אני מקווה שלא תצטרכי לבקר אצלם בקרוב . תודה על העידוד .

;-)

ערב טוב לכם. רוז, מאוד אהבתי את מה שכתבת. המון תודה עדי