אחרי שלושה ימים (16)

כן שנתיים שלמות נעלמו כלא היו אבל בתוכי אני יודע שהיו אך לאן נעלמו אך ודאי אמצא אותם באיזה מקום אולי אם אחזור לעץ הדובדבן שם הם מחכים אך איך אפשר להגיע לשם עם אדם לאדם זאב ובעוד יומים המלחמה אמורה להסתיים לאחר 18 יום שהפכתי מנער לגבר שיודע לעמוד במצבים קשים ולראות דברים יותר קשים ואנו מחכים לשעה 6 בערב שהפסקת האש תיכנס לתוקף מתי תגיע השעה הכל נראה אפור כאילו שכולם מנסים לתת מאמץ אחרון ואנו חשופים בחול הטובעני בלי יכולת להתגונן מפני הארטילריה המרעישה עולמות

אתמול בבוקר, השארתי פתק על השלחן" זהו, אני הולך", לחפש את השקט לחפש את המנוחה, אולי אמצא בקתה נטושה על החוף, וצווחות השחפים, ישתיקו את צווחות חברי לנשק, רעש הגלים ישתיק את הרעש במוחי, אבל משהו קרה, אני לא יודע איך הגעתי לבית ההוא , בסך עליתי למעלה, והתבוננתי בפועלים בעבודתם, שלב אחר שלב, צומח הבנין, לא מזמן הניחו לו יסודות, ועכשיו כבר יש ארבע קומות, בקרוב תעלה הקומה החמישית, אחר כך כשיגמרו, יכנסו אנשים לגור, והפועלים ימשיכו הלאה לבית הבא. סוגרים ענין. הבטתי למטה, והאדמה קראה לי אליה. כל כך רציתי לקפוץ ולסגור ענין בעצמי...

אבי מ"מ תולרים בן עירי לוקח יוזמה עולה לגבעה סמוכה לנסות להוריד קצת מההרעשה המופנת לעברנו אנו כולם מסתכלים מלמטה על הג"יפ המנסה לטפס במעלה הגבעה לבסוף אבי הגיע תפס עמדת ירי והחל לירות פגז אחרי פגז עד שקיבל פגז ישיר לעבר הגי"פ שני חבריו של אבי נהרגו במקום אבי איבד את רגלו אין ספק שאבי עשה מעשה גבורה והמגד מספר שאבי הוריד 10 טנקים ובכך הציל כמה חברים אבי היום משמש כשופט בירושלים ואני שמח בשבילו שגם אותו לא ראיתי מאז רק את אחיו ודרכו אנו מעבירים מסרים הגי"פ יושב היום ברחבת הגדוד כמצבה לזכר הנופלים