באלוהים אמא זה לא עובר.(ה)

שלום רב. מדוע אני שוב חוזר אינני יודע.(עמוד 2) אוליי בגלל שאני רועד,אוליי בגלל שאני סהרורי שלא מוצא מנוחה. או שנמאס לי להסתובב לשום מקום בגלל סערת הרגשות שלי. כשכולם הולכים לישון בכאב רב על מה שאירע אני מתחיל להתעורר בכאב על מה שאירע,אני מאד משתדל לא לערב את משפחתי במה שמתחולל סביב נפשי.כי מה שהם סבלו עמי במשך כל השנים,אין סיבה שיעברו אותה כעת יחד עמי. כששאלתי בתחילת השבוע,את המטפלת (פסיכולוגית)שלי למה?זה לא עובר לי,היא ענתה לי:לא הבטחתי לך שזה יעבור לך. זה רק יעזור לך להתגבר על מכשולים. אבל מה עושים שכל יום אני רואה מציאות עגומה?משתדל להמנע מחדשות לא קורא עיתונים נמנע אפילו ממגע עם אנשים מנסה שהפצע תמיד ישאר חבוש,אבל קשה לי כואב לי. אתה מנסה לחבוש מסיכה שהכל תקין אבל זה לא כך. אוקיי אני כבר לא הופך את הבית,לא מפחיד את הילדים,לא מתפרץ על האשה אבל בתוכי אני קרוע. אין לי כח. אוקיי אני מוכר,אוקיי מקבל הטבות,אוקיי מקבל טיפולים,אוקיי יש ימים שמחים,אבל זה לא עובר הכל חוזר כל המראות כל החברים כל האירועים ואז אני נקרע בפנים,נהפך בין רגע לשבר כלי ,עצבני,שפשוט כל העולם מסתובב לי.ולך תסביר שזה לא עובר,הריי אנו חברה חזקה,אנו עם חוסן נפשי,זה מה שתמיד אנו מקבלים תשובות.כך חינכו אותנו,להיות מצטיינים להיות חיילים טובים,ללכת לקרבי,לתת.אבל אף אחד לא לימד אותי אייך להתמודד עם ארועים של הרוגים,של דם,של צפייה בחבר קרוב שבין רגע נעלם והלך לו מהעולם. באלוהים אמא אני שונא את המלחמה.

שלום דניאל שמי צביקה ואני מניח שחלק מפרטי החוויה שלך ושלי דומים ולכן אני מרשה לעצמי להתערב ולאמר לך שמניסיוני כדאי וצריך להיות אופטימיים כי יש בשביל מה להתאמץ ויש פרי בעמלנו אם זה טיפול פסיכוטרפי ואם זה המאמץ היום יומי להמשיך ולחיות, מנסיוני יש חיים לא רק אחרי קטיעת הנפש אלא אפילו תוך כדי אתה מוזמן לקרא בדפים קודמים כאן בפורום על חלק מהחוויות שעברו עלי ועל אחרים ולראות שגם אם אין אלוהים וגם אם אין אמא אפשר בתנאים מסויימים להתייחס לכותרת שלך ככן זו צלקת כואבת ומטרידה אבל ניתן וצריך לחיות בצידה אתה מוזמן להתקשר אלי 052-888486 בכל שעה (תשאיר לי הודעה במענה אם צריך) להתראות צביקה

אני כבר לא מאמין בניסיס

צביקה תודה על תגובתך הכנה. אכן מעיון בפורום זה יש ביננו דימיון מסוים,ועוד שאני רואה שחזרת לפורום זה רק לאחר שהגבת לי תחילה. אשמח ברגע של כוחות ושל מנוח לחזור לשוחח עמך מהלב. יישר כוח ואכן אני רואה שאתה אמיתי ואכן כמו שכולם אמרו אתה מוסיף צבע לפורום זה.(צבע בהיר כמובן).

תשמע , דניאל אני שונא את המלחמה . אני גם פה מבין באי הפורום הקבועים . אני מזדהה איתך ומבין את סערה הנפש שבתוכך . אל תשאר לבד עם זה . אני שמתי לב שאתה לא יושן בלילה . כולנו לא יושנים טוב בלילה . כאב בלתי נסבל מפלח אותנו כל יום ומשפיע על חיינו . אני חושב שאסור לנו להשאר לבד עם זה . אנחנו כולנו סובלים מאותה בדידות שאף אדם אינו בדיוק מבין מה עובר בתוכינו . פה תמצא אנשים שליוכלו להבין אותך . אני גם עברתי הלם-קרב בזמן האינתיפאדה ולפני -כן בקו 300 . אל תתבייש , אני מכיר את התחושה הזאת שלא רוצים להעיק על אנשים אחרים . אתה יכול לדבר איתי השמח לקרוא מה עובר עלייך . אלן. בוקר טוב

אלן שלום לך תודה על תשובתך הכנה אכן עיינתי בפורום זה אני מעיין בו מתחילתו ראה עמוד 2 הבעיה שלנו אוליי דומה אבל לא המקרה עצמו כמו כן מעולם לא ה עזתי לומר בקול רם שאני הלום כן אני מתבייש ולא גאה בזה.