החיים בזבל
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
סליחה על הפתחיה אבל זה מה שאני מרגיש עכשיו הבוקר ליאת ביקשה לכתוב מספר מילים בפורום כמובן שעניתי בחיוב הרי שהיא ילדה גדולה ויכולה לעשות את זה ללא הסכמתי.לאחר שכולם יצאו לעיר התישבתי לי ליד המסך רציתי מאוד לקרוא את שליאת כתבה והחלטתי שלא בלי לבקש רשות אולי היא כתבה ואיננה רוצה שאני אדע למרות שאני מתאר לעצמי שכואב לה מאוד המצב . לפי זרם התגובות אני מוכרח לציין שלמישהו איכפת מליאת וזה חשוב לי מאוד כי אני יודע שאני מאוד חסר לליאת בגלל גילה הצעיר לא כמו לאחים שלה שהם כבר די עצמיים אינני יודע מה לכתוב רק על הרגשתי הקשה שבה אני חושב שעדיף היה אילו מתתי המצב שלהם היה הרבה יותר נסבל וטוב ולא מצב של יש אבא ואין אבא לדוגמא עכשיו הם יצאו לעיר לקניון וחרף כל הבקשות לא יכולתי לצאת איתם .
יהודה יקר, היום היו כאן, בפורום, שתי בנותיך. אני משער שזה לא קל לך, ולא משום שהן 'גנבו לך את ההצגה', וקיבלו כאן את תשומת הלב שבדרך-כלל מופנית אליך. זה קשה, משום שפתאום הקושי שלהן עומד במרכז העניינים, ומשום שאתה ממהר לקחת עליך את כל האשמה. בעצם, מה שאתה מרגיש אינו שונה ממה שבנותיך מרגישות. כל אחד מכם רוצה לקחת את כל האחריות על עצמו, וקצת אשמה, ומחפש את הדרך להציל את השני. אבל איש מכם אינו אשם במה שקרה, לא אתה ולא בני משפחתך. כולכם שותפים לאותו גורל, וכולכם מתמודדים אתו יחד. היכולת הזו שלכם, לתמוך זה בזה, לכאוב זה עם זה ועם זאת לא לשכוח את הכאב הפרטי של כל אחד מכם, היא מה שהופך אתכם למשפחה מיוחדת במינה, ובזה אתה יכול להתגאות. לו היית מת, היה להן הרבה יותר קשה. לו היית מת, היית מותיר חלל גדול בחייהן, חלל שאינו ניתן למילוי. למת אין תחליף. אבל אתה אינך מת, וחייך, גם כאשר הם קשים, מעניקים תוכן ומשמעות לחייהן. האם אתה היית רוצה שהן ימותו, כדי לחסוך מהן את הסבל? אני בטוח שלא. אני משער שכך בדיוק גם הן מרגישות. "החיים בזבל"? זהו צמד מלים מטעה. נכון, יש הרבה זבל בחיים, ורגעים קשים, וכאב. מי ששומר את הזבל בתוכו, צובר רעלים ולחצים. לעומת זאת, מי שמוציא מתוכו את הזבל, ומזבל בו את האדמה מסביבו, הוא מי שצומח מתוך הזבל. ללא הזבל של חיינו לא נוכל לצמוח. כאן, בפורום הזה, מותר לשפוך את הזבל. כאן, ביחד, נהפוך את הזבל לסם חיים, שיצמיח אותנו מתוכו. והבנות שלך, והמשפחה שלך, גם הם הפרחים הצומחים מתוך הזבל של כאב החיים. זה לא משהו שאפשר לבטל בקלות. בוא נדליק נרות ונשמח קצת, :) דרור
יללה יללה יהודה כמו שאמרתי לך בשיחת הטלפון בשעה 17:00 אחה"צ הכדור אצלך אתה הוא המחליט אם לצאת ואם להשאר - כמו שאמרתי לך בטלפון אני לא מתכוון לרחם עליך שלך - ממתין להמשך השיחה בטלפון צביקה
יש לי חברה שאביה קיבל התקף לב, ניסו להחיות אותו, אבל לא הצליחו, הוא מת, כשבאתי לנחם, היא כעסה כל כך ואמרה לי "אם היו ממשיכים לעשות החיאה אולי היו מצילים אותו" ואני ניסיתי להסביר לה, שאם היו אם בכלל מצליחים להחיות אותו, אז ללא ספק הוא היה פגוע מוח, כי הרבה זמן לא הגיע לו חמצן למוח, הוא קרוב לודאי היה שוכב כמו צמח, "אז זה מה שאת רוצה שאבא שלך יסבול?" שאלתי אותה, אתה יודע מה היא ענתה:"לא הייתי רוצה שיסבול, אבל לפחות הוא היה נשאר בחיים עדין היה לי אבא" זו התמודדות שונה, יתמות וש/כול, מול פגיעה נפשית, אבל אם תתבונן סביב, כמה מאמצים נעשים בכדי להציל חיי אדם, אפילו ישאר שבר כלי, בלי איברים תלוי במכונות, מונשם, אבל חי, חיים זה לא דבר שניתן למדידה, לפי ההלכה, אסור לקצר את חיו של אדם בשניה אחת, ומי שעושה את זה זה כמו אחד שמקצר חיו של תינוק שלפניו 70 שנות חיים. אדם יכול לקנות עולמו בשניה אחת, יכול למצוא פתרון לבעיה עולמית סבוכה - בשניה אחת, יכול להמציא דבר חדש, בשניה אחת, להציל חיים, לתת הרגשה טובה למישהו בחיוך של שניה אחת.- אז גם לי עלה הדימוי של זבל בחיים, כי האדם עץ השדה, ועץ שאתה מגדל ללא זבל, הוא חלש, ופרותיו אם בכלל-קטנים, אבל עץ שמקבל הרבה זבל - אבל לא יותר מידי, גדל יפה חזק ובריא, ופרותיו משובחים, אז קיבלת כנראה מנה גדושה של זבל, אבל תדמה בעצמך, שיש איזה כלי ממנו אתה לוקח כל פעם מנה קטנה ומוציא ממנה את המיטב. ואגב, כמו שאמרתי לליאת, כולם מקבלים את המנה שלהם, רק יש כאלה שיודעים לקבל את הדברים בקלות יתרה, יש אחרים שמקבלים קשה, אבל מציגים הצגות של "תראו כמה טוב יפה אצלי" ואחרים כמוך, מקבלים קשה וגם לא מציגים. תשמח שיש לך משפחה, שיש לך ילדים שאכפת להם ממך, אישה תומכת. ועוד כמה דברים בודאי שאינני יודעת, זה כבר לא זבל, ולכן ההגדרה שלך לא נכונה. צריך להסתכל גם על החצי המלא של הכוס, ולשמוח שהמצב לא יותר גרוע.
רוז שלום שרק תיהי לי בריאה על כל דבר יש לך סיפור. וזה נחמד יהודה