משהו מהמחברת ששורותיה מתישרות
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
השמש יוקדת שם בניכר ואני יושב תחת הענב קפה אחרון למישהו שגורלו כבר נחרץ אך על זה אף אחד לא חשב שכך פתאום חיים נגמרים על ערימה של אבנים קריאת המואזין לך מזכירה שהשארת שם חבר יקר עם חיוך כזה ביישן אך אני עדיין קיים בעיניך הבוכיות שגם הם לבטח עוד שם ואתה בליבי תמיד קיים אני ממש לא מבין איך שוכחים חברים חברים שאינם ואני עם הכאב נשאר כי לכאב נולדתי ודאי
יהודה יקר, אתה הרי אינך שוכח את חבריך המתים, ונדמה לי שגם שאר חברינו בפורום נושאים אתם זכרונות דומים על חבריהם שלא ישובו עוד. קשה לקרוא את השורה האחרונה שלך. הייתי רוצה לצעוק באזניך: לא, לא נולדת לכאב! ועולה בדעתי שאולי לא רק על החברים הנשכחים אתה כותב, אלא גם על עצמך. אולי גם אתה חש שננטשת, שחבריך אינם זוכרים אותך עוד, או אולי שתשכח בעתיד. ואני בטוח שכאן, בפורום, אתה נמצא בין חברים שזוכרים. ומקשיבים. שבת שלום, דרור
אני מאוד מתרגש מהשירים שאתה כותב . אנחנו כולנו מזדהים איתך . אני נזכר בכעס ובכאב ששנים הייתי נטול כל רגש מול העולם , איבדתי את אמונם בבני-אדם , האופי שלי נעשה יותר סגור מסתכל על העולם במבט של חוסר -אמון . רק היום התחושה שאני לא לבד ואתה , צביקה ,דניאל ואחרים כואבים את אותם כאבים , חשים את אותם הרגשות מחזיר אותי לחיים . אנחנו יכולים לפרוק פה את כאבינו ובכך אני חש יותר אופטימי אפילו שאני עובר רגעים קשים כמוך. אני אוהב את השירים שלך יהודה . אני מאוד מחבב אותך . תמשיך להביא לפה שירים מפעם לפעם .
שיר של יהודי.
לא של יהודה
נוגע ללב איש רגיש
מנהל פורום טראומה והלם-קרב
