הלם קרב - ?(ה)

בוקר טוב ותודה לכולכם על ההקשבה וההבנה., אענה על כל השאלות ואולי אעשה קצת סדר בכל ערבוב ושטף הכתיבה כי כנראה פספסתי פה ושם. המצב של בעלי הוגדר בפי הרופאים שראו וטיפלו בו. בעלי ראה אדם עם בטן פתוחה כשכל האברים הפינמיים נמצאים בחוץ, בעלי נאלץ להכניס את האברים פנימה ולהחזיק את הבטן עד שהגיעה ניידת נט"ן החמור מכל לדבריו היה שהבחור דיבר והיה בהכרה כל זמן האירוע ולאחר מיכן נפטר על שולחן הניתוחים מאובדן דם וכו'. ביום שישי האחרון אחיו לקח אותו בבוקר לעסק שלו וניסה לאט לאט להכניס אותו לעבודה, כדי להעסיק אותו בקשתי מימנו מספר קניות ואני בנתיים עשיתי את כל עבודות הבית ואת הבישולים לשבת. כפינוק בבוקר ביקש שאכין לו את המאכל האהוב עליו ועל אחיו שזה חומוס ביתי עם פול וכל הנספחים. הכנתי !! בצהריים הגיע הביתה ואכלנו צהריים והחלטתי שזהו הוא יראה ערוץ 5 ואני למיטה עם עיתונים למנוחת אחה"צ. כבר כשהגיע הביתה הזכיר לי שלא נשאר משאפי ונטולין לקוצר נשימה שפתאום החל לסבול (לא היה לא עבר כזה) אמרתי לו שלא ידאג כי יש מספיק ונטולין נוזלי ואפשר לעשות עם המכשיר החשמלי. בזה חשבתי שתם הדיון בנושא הונטולין אבל מסתבר שטעיתי כל הטרגדיה של השבת סבבה סביב זאת. אחר הצהריים יצאתי מהמיטה להדליק נירות שבת וראיתי אותו בוהה בערוץ 5 בשקט ואז שוב התחיל להשתעל ולהתלונן שאין לו ונטולין (הרופא כבר הסביר שזו תלות מצידו במשאף בגלל התקפי החרדה) בנתיים ותוך כדי כשכל הגוף כואב לי עמדתי להכין את הסלטים הירוקים לארוחת הערב ורף עצבים שלי התחיל לעלות (צריך להבין שלא תמיד עומד לנגד עיני שבעל שלך חולה ולפעמים גם מתנהגת אליו כנורמלי וכועסת) התקשרתי לביה"ח ושאלתי אם יש מישהו לתת מירשם למשאף ונטולין כששמע אותי מדברת בטלפון שאלי ועניתי לו בעצבים שאני הולכת לביה"ח להביא לו את המשאף הלך אחרי לחדר ובזמן ההתלבשות ביקש ללכת איתי לביה"ח ולא רוצה להשאר לבד בבית , הוא התחיל לבכות ולצרוח ופה נפל לי האסימון שבעצם למה אני מתעצבנת עליו הוא חולה. לאט ובסבלנו אלוהית לקחה אותו לסלון, חיבקתי אותו ובכיתי גם (גם כעת כאני נזכרת בזאת) התקשרתי לאחיו בכדי שיבוא וישאר איתו אבל לא היתה תשובה בבית ובכל זאת לקחתי אותו איתי לבהי"ח ואחר כך לסופר פארם לקנות את המשאף וקצת ממתקים בשבילו (ממש ילד קטן) חזרנו הביתה אכלנו ארוחת ערב ורציתי לצפות בטלויזיה ו ל ה י ת ע ל ף משינה, אבל אז קם מהכורסה וביקש לעשות סיבוב באוטו. י א ל ל ה ., קומי וקחי אותו לסיבוב , ירדתי ככה עם הפיג'מה כבר לא היה לי כוח להתלבש ועשינו סיבוב עד למרינה (לשם הוא כיוון אותי) ירדנו וישבנו במזח בקור המקפיא במשך כחצי שעה דיברנו מעט ואז ביקשתי בעדינות ללכת הביתה. למחרת עשה לי מסע השרדות להרים בלי ארוחת בוקר ורק עם במבה ותרמוס תה עם נענע (הוא כל כך אוהב לאכול שזה מדהים כמה אין לו תיאבון - הוא יחסית בנוי מלא - לא שמן ואני נקראת רזה) בשעה 12:00 אחרי תחנונים ש קר ואני רעבה חזרנו הביתה. הוא מנתק אותי מכולם (מישפחה שלי - הורים - אחיות וחברות) וכל עיקר הטלפונים והזיבולי זבל בא מיכוון המישפחה שלו. כולם יועצים ופסיכולגים ומבקשים מימני לגלות הבנה וסבלנות הם רק לא מבינים אז תיק נפל עליי פיתאום באמצע החיים ורק הגיסה שלו יודעת לגלות מתיכה והבנה כלפיי כי היא עברה עם נפלה גם טראומה דומה אחרי תאונת דרכים. צריך לדעת שאני עובדת בהקף מישרה ענק - אני מזכירת מפעל גדול עובדת מ 7:00 בבוקר עד 17:00 ועוד צריכה להגיע הביתה למשמרת שניה של אוכל,כביסות, טיולי לילה ונקיונות, כך שבשעה 20:30 - 21:00 אני מאבדת הכרה לחלוטין. ומה ? הוא יבריא ואני אהיה חולה? הגב כואב לי אימים אני מוזנחת קוסמטית ואין לי סבלנות לאף אחד, פעם הייתי עוטה מסיכת קשיחות והולכת לעבודה (מכורך תפקידי) היום אני עוטה מסיכה בבית ובוכה בעבודה. תבינו שאני כותבת לכם מהעבודה, כי מהבית לא בא בחשבון כרגע אז כך שאם לא שומעים מימני סימן שסיימתי לעבוד או שאני עסוקה. ת ו ד ה ., ביי ביי.

בוקר טוב סיגלית הכל מוכר לצערי אך עדיף להוריד את הפלסטר מוקדם כך יכאב פחות

שלום , סיגלית אני עברתי מאחד המשתתפים הקבועים בפורום . צריך לא להשיג מסקנות מהירות וכדאי להתייעץ עם אנשי -מקצוע . את יכולה ללחוץ על שם של דרור גרין הפסיכולוג שמנהל את הפורום וליצור קשר איתו . הוא ידע להרגיע אותך ולתת לך מידע . האויב הגדול ביותר במצב הזה הוא חוסר הידע . תיהיה סבלנית אם בעלך .

שלום סיגלית, בת דודתי נישאה לאדם שהתברר שעבר משהו בחיים, אך אחד מאיתנו לא יודע מה, אבל במצב היה כזה, שהיא עבדה, הוא ישן ביום, היה ער בלילה, ובלילה, כשהיא מתה מעיפות היה מעיר אותה בוכה שהוא מפחד, ועוד כל מיני כאלה, היא ילדה לו 2 ילדות. וסבלה את הכל בשתיקה, כשניסתה לדבר עם האחיות שלו, הן האשימו אותה, שהיא לא בסדר, שהיא לא מבינה אותו. וכו' בקיצור התנערו מהסיפור. היא הגיעה למצב של פת לחם עם הקפה -סיגריות שלו, העבודה לא עבודה שלה (לא תמיד איפשר לה ללכת ) המשכורת לא משכורת, והילדות עם אבא לא אבא. יום אחד אחרי 4 שנים החליטה שנמאס לה, זה היה אחרי שהוא הבטיח שיקח את הילדה מהגן בשעה 4, כשהיא בעבודה, כשהיא הגיעה הביתה הוא היה ישן, לא יודע מכלום, אין ילדה, וכמו מטורפת התחילה במסע חיפושים, אין ילדה, אין אף אחד שיודע מה איתה. אחרי 3 שעות חיפושים, היא הגיעה לאישה אחת צדיקה שהסכימה להשגיח עליה. כשחזרה עם הילדה הביתה, התברר שאין אוכל,ואפילו את הבננות שהיא החביאה מהבעל, הוא מצא ואכל, ולילדה לא נשאר כלום, עדין לא החזירה את התינוקת מהמטפלת, הבית ריק, הבעל בוהה בה, והיא , באותו רגע החליטה "קיבינימאט נגמר לי" וזהו, היא סילקה אותו מהבית, הוא הלך לבית של אחותו, שם עשה מה שעשה אצל אישתו, ישן אכל עישן סיגריות ושתה קפה, בלילה היה מעיר את אחותו, כי הוא מפחד, אחרי שלושה ימים, התקשרה אחותו אליה, והתחננה לפניה, "בואי תקחי אותו, אני לא יכולה יותר, תסלחי לי על כל מה שאמרתי לך, איך החזקת מעמד כל כך הרבה שנים?" אבל היא לא הסכימה לקחת אותו חזרה, היא נפרדה ממנו, איכשהו הצליחה להוציא ממנו גט, שילמה המון כסף עבור זה, ויצאה מעבדות לחירות. אז יש סופים כאלה, אני לא אומרת שגם אצלך זה צריך להיות כך, וכמובן שיש הבדל, בגודל הסבלנות שלך, באהבה שלך אותו, בצורת התיפקוד שלך. בצורת התיפקוד שלו.בזמן הנסיון שעבר עליכם. אני מספרת לך את זה כדי שתדעי שאני קצת מבינה מה עובר עליך, עברתי חלק מזה ביחד עם בת דודתי. יש לך דוגמא את צביקה, שיצא מזה, ועובד ומתפקד, אבל לרוע המזל לאישתו נגמר הסוס עוד לפני כן והיא עזבה, ויש לך את יהודה, שעדין לא יצא מזה לחלוטין, ואנחנו מקוים שזה יקרה בקרוב, ויש לו את אורה שממשיכה לטפל בו, ולדאוג לו. ויש עוד אנשים באמצע. את נסי להיות סבלנית, למצות את אפשרויות הטיפול, קבלי את העובדה שהוא פגוע, וקרוב לודאי שיקח זמן עד שיבריא (מה היית עושה לו חלה בסרטן? חס וחלילה? ), ותצטרכי לשנות את חייך בשל כך. אל תזניחי את עצמך בגלל זה, אל תתחילי להשמין, להזניח את הפנים, וכו', אלו דברים שעושים לאישה טוב, יותר מהכל, וגם אם הבעל לא שם לב ולא איכפת לו, ברגע אחד של התבהרות הוא ישים לב, וחוץ מזה גם מחמאה מחברה טובה שווה משהו. מצאי לך את הפינוקים הקטנים שלך, אל תענישי את עצמך, על דבר בו את לא אשמה. חשבי על הדברים בכוון ההפוך. מה היה קורה לו את הית חולה והוא היה בריא? ותודי לאל שהמצב הוא כזה ולא הפוך. אני מחזיקה לך אצבעות, הרבה כוח.

רוז שלום., את נשמעת יקרה מאוד, את מבינה ויכולה להבין אבל עיקר הטיפול צריך להיות בו ואין לי זמן לרחמים עצמיים. עיקר הבעיה זה לרצות שוב את הגבר שאהבת כל כך לא מזמן וכי מה אנחנו נשואים כולה שלושה חודשים. הבכי, ההיסטריה החרדות זה נשמע קצתטיפשי אבל זה מה יש.

ובהמשך לקו זה אל תיתני לאף אחד את הזכות לשפוט אותך על מעשיך ובטח לא על מחשבותיך כי רק את תאלצי להתמודד עם תוצאות החלטותייך צביקה

לסיגלית היקרה שלום צר לי שאין אני איש בשורות אבל עם המציאות חייבים להתמודד בגובה עיניים את עדיין צעירה ויש לך מה לעשות במקום אחר עם חיים חדשים ואחרים אם בכל זאת המשכת לקרא אחרי המשפט האחרון אז כנראה יש לך סיבה מספיק טובה לחשוב שלבעלך יש מספיק יתרונות ואת מאמינה שתצליחו לעבור את התקופה הקשה יחד דעי לך שלא יהיה לך קל ואם את הולכת "על זה" עשי זאת בלב שלם ומתוך אמונה בהצלחתך כי אחרת את סתם הורסת לעצמך את העתיד ולאף אחד אין הזכות להפקיע ממך את הנאות החיים אם את מרגישה שאת רק נגררת לתוך המערבולת עצרי רגע וחשבי מה יעזור לבעלך יותר בת זוג ממורמרת ומושפלת או אישה לשעבר שיש בליבה אהבה וממקום זה היא באה לעזור כשבא לה אני אומר לך זאת ממקום של כבוד גדול לבנות הזוג של נפגעי טראומה אבל מנסיוני כדאי יותר לחשוב טוב יותר איך תעזרי לעצמך ולבן זוגך ולא להשאר במקום של רגשות אשם כמו שאמרתי לא איש בשורות אנוכי ואני מקווה שתעשי מה שהכי טוב בשבילך בלב שלם כי רגשות אשם מוליכים לביצוע מעשים לא רציונליים שלך צביקה קומיי - גרוש זה 3 שנים ממי שאהבתי במשך 28 השנים האחרונות ומי שחיי כיום עם בת זוג שמערכיה אותי בשביל מה ומי שאני היום ולא זוכרת לי את העבר