לסיגלית (ה)
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
שלום סיגלית, ימים קשים עוברים עלייך ואני לא מקנא בך. הנקודה החשובה ביותר, ובכך אני מצטרף למה שאחרים כתבו, היא לפנות לאנשי מקצוע בתחום. הסכנה הגדולה ביותר היא כניסה למצב פוסט-טראומטי כרוני וזוהי סכנה אמיתית. ככל שהטיפול מוקדם יותר כך סיכויי ההחלמה גדולים יותר, ובעניין הזה את צריכה להיות קשה ועיקשת ולא לוותר. אהבה היא גם לעשות את מה שצריך לעשות כאשר מי שאנחנו אוהבים אינו מספיק אחראי למעשיו ואינו יכול להחליט לבדו מה טוב עבורו. את יכולה לקרוא על נושא הטראומה באתר האינטרנט של נט"ל www.natal.org.il תמצאי שם מידע על מה עובר על בעלך ואולי גם רעיונות איך להמשיך בטיפול בו. ואני שוב חוזר, את חייבת לפנות לאנשי מקצוע, וככל שתמהרי כך תעשי לבעלך ולעצמך שירות טוב יותר. "איש מקצוע" זה לא רק כל פסיכיאטר או פסיכולוג, אלא אנשים שממש מתמחים בתחום הזה, אלה שמכירים את עקרונות הטיפול בנפגעי טראומה והתנסו בו. בהצלחה, דני.
שלום דני, אני שמח לראות אותך בפורום שלנו. (דני איגר הוא מנהל הפורום של נט"ל, עמותה המסייעת לנפגעי טראומה על רקע לאומי. ניתן למצוא את הפורום של נט"ל ב: http://forums.nana.co.il/forum.asp?id=1988 וכמובן אפשר למצוא אינפורמציה גם באתר של נט"ל). מן ההודעה של סיגלית קשה לדעת איזה סוג של טיפול ועזרה מקבל בעלה, ואני בטוח שהיא תקבל אצלכם אוזן קשבת והפניה לאנשי המקצוע המתאימים. אשמח לראות אותך כאן שוב. בידידות, דרור גרין
שלום דרור, כמו שאתה אומר, מההודעות של סיגלית קשה לדעת מה בדיוק המצב. קשה גם לדעת אם בעלה מתאים לטיפול של נט"ל (דהיינו, אם יש כאן רקע לאומי) או לא. הרגשתי שסיגלית נמצאת במבוכה רבה מול המציאות החדשה והנקודה שרציתי להדגיש, נקודה בה אני שותף לך ולכותבים אחרים בפורום, היא שכדאי לה: א. לקבל מידע על התופעה, שכן מידע כזה עשוי לפזר מעט מן העלטה; ו-ב. להגיע לאיש מקצוע כמה מהר שרק ניתן. בברכה, דני.
מנהל פורום טראומה והלם-קרב
