סיפור

החלטתילגוון את המדור, ההוא שצעק הלו זה פורום קרב זה? עוד יבהל, קודם נחום איש גמזו, ועכשיו זה. אז שלא תבהלו הנה חומר רקע, בע"ה אני אתן לכם אותו גם כסיפור בפני עצמו, הוא כתוב, אבל בחרתי את הסיפור הבא באקראי, ניסיתי להוציא אותו מ"המסמכים שלי" בוורד ולהעתיק, וזה הצליח. הסיפור הזה, הוא אחד מקובץ סיפורים על דמות בשם סביחה, שמה האמיתי מסעודה, אבל מקרה מסוים הדביק לה את השם סביחה ( יש שהוסיפו המשוגעת), אישה תימנית שהגיעה משם, אישה שסבלה הרבה, ואחר עלתה לארץ, נישאה נישואין שניים עם גבר משותק פוליו, אחרי שהוא נפטר, מותיר לה ילד קטן, בשכונה עניה, בחברת אנשים קשי יום כל אחד וסיבתו, הופכת היא לדמות בלתי נשכחת, בשכונה הזו עושה דברים גדולים לגוף ולרוח, שנים אחר כך כשהיא שבעת ימים, נפטרה, ושכנים ומכרים יושבים ומספרים עליה, דברים שהיא לא הרשתה להם לספר לאף אחד. עיקר הדמות אמיתית, אבל כמובן מה שלא ידעו או יכלו לספר, השלים הדמיון והקישוט. אז נתחיל מהסיפור הזה שעלה לי באקראי, וכמו שצביקה אומר - לכל דבר יש משמעות. אני מסכימה, לכן לא חיפשתי לי סיפור אחר. נא להכנס לראש תימני, כי השתדלתי לחקות את השפה והמבטא שלה, אחרת זה פשוט לא זה. רבקה הרוקמת "כמה שנים לפני שאבי נפטר, סיימתי את לימודי ב"הס התיכון," החלה רבקה מספרת, " היו לי חלומות גדולים, רציתי ללמוד באוניברסיטה, לקבל תואר, ולהיות אדם גדול וחשוב, לעשות קריירה, אבל אז חלה אבי, ואני נאלצתי להישאר בבית ולטפל בו, כשאימא שלי הייתה הולכת לנקות בתים של אחרים, ומשרדים. בערב היא הייתה חוזרת עייפה ורצוצה, ובקושי נשאר לה כוח לשאול מה שלום אבא. אני טיפלתי בבית, טיפלתי באבא, וכל הזמן טוויתי חלומות על לימודים גבוהים, אמא ניחמה אותי שכאשר אבא יבריא אני אוכל ללכת ללמוד. בינתיים הייתי מבלה את השעות המעטות הפנויות שהיו לי בקריאה, יום אחד נתקלתי בספר אומנות, ובספר היו דוגמאות לרקמה תימנית, התחלתי ללמוד לרקום, עד שעלה בדעתי לרקום בגד מושלם, וזה מה שעשיתי. החומרים, חוטי כסף וזהב, וחוטי משי יפים היו יקרים למדי, כיון שלא נשאר לנו הרבה כסף אחרי ההוצאות לתרופות של אבא, וגם מפני שלא הייתה משכורת לאבא אחרי יותר משנה של מחלה, בכל אופן, אמי התאמצה, ונתנה לי את הסכום הדרוש. העבודה התנהלה בעצלתיים, הרקימה הייתה רבה, אבל לאט לאט הלכה ונשלמה שמלה תימנית מול עיני, אח"כ רקמתי את המכנסים, ובסופו של דבר, היה לי בגד מושלם, שלא ידעתי מה לעשות בו. באחד הימים, עלה בדעתי להציעו למכירה, ואכן עשיתי זאת ברחוב ראשי של ירושלים, שם יש חנויות רבות ומגוונות, המוכרות מזכרות ודברים מענייניים לתיירים. בעל החנות הציע סכום נמוך יחסית לעבודה, אבל אני הסכמתי, היינו זקוקים לכל גרוש, ואני רציתי להמשיך לרקום ןלאמא לא היה מספיק כסף עבור חומרים. את השמלה השניה רקמתי מהר יותר, הייתי מיומנת יותר, והתוצאות יפות יותר, שוב הצעתי את השמלה למכירה באותה חנות, ושוב באותו מחיר מגוחך. וכך תפרתי ורקמתי מספר בגדים, ומכירתם הקלה על מועקת התקציב, בריאותו של אבא לא השתפרה, ואילו אני מצאתי נחמה ברקמה. יום אחד כשעליתי לירושלים למכור עוד שמלה, עמדתי מול חלון הראווה בו התנוסס הבגד שמכרתי בפעם האחרונה, ולידו מחיר. כמעט קבלתי התקף לב, המחיר היה יותר מכפול המחיר ששולם לי, התרגזתי כאשר התחלתי לשחזר את טרוניותיו של בעל החנות, על כך שהוא כמעט לא מרוויח, ושהוא בסך הכל עושה לי טובה, וכו', ואז סיננתי מבין שיני "גנב בן גנב, אני עובדת כמו חמור, ואתה גורף לכיסך את כל הרווחים" באותו רגע הסתובבה לעברי אישה תימניה, שלא הבחנתי בה קודם, לבושה הייתה בבגד תימני רקום, ואמרה "למה לדבר ככה? זה לא יפה" הסתכלתי בה ואמרתי לה "יה, מאיפה יש לך את הבגד הזה, מתימן? את יכולה לתת לי להעתיק את הדוגמא?" "רגע, לאט לאט," אמרה לי, "קודם נעשה הכרה, איך קוראים לך?" "רבקה" עניתי " ואני רוקמת בגדים תימניים ומוכרת לבעל החנות, הוא משלם לי גרושים, ותראי כמה הוא רוצה, והוא מכר כבר הרבה חליפות שלי" ,אה, אז את רוקמת? ואם אתן לך דוגמא את יכולה לרקום אותו דבר?" שאלה ואני הנהנתי בראשי " יופי, אז אולי נעשה עסק, אני רסיתי שמלה חדשה , אבל פה יקר מידי" אמרה והצביעה על חלון הראווה, "אולי אני אתן לך דוגמא, ואת תרקמי, ואני ישלם לך באמסע? "מה תשלמי לי?" "באמסע, מה הוא נותן לך, ומה הוא מוכר, באמסע" "אה את מתכוונת לאמצע המחיר בין מה שהוא משלם לי למה שהוא מוכר?" "כן, כמה הוא משלם לך?" ואני אמרתי לה את המחיר, חושבת שבקלות אפשר היה לרמות אותה אבל לבי לא נתן לי, היא נראתה לי טובה מידי. "ככה חשבתי בערך", אמרה, "תראי הוא חנות יש לו הוסאות הוא מוכרח לקחת המחיר הזה, ומה אכפת לך, אל תיירים קונים," עכשיו את תעשי לי שמלה, ואני ישלם לך". "יש לי פה דוגמא, רוצה לראות? שאלתי אותה, והיא הנהנה בראשה, סקרנית. כשהוצאתי את השמלה מהתיק, התלהבה, ואמרה "אני אקנה גם זאתי, אבל עכשיו אין לי כל הכסף ביד, תבואי איתי הביתה אולי?" איפה את גרה?" התברר שאנחנו גרות באותה עיר בשכונות די קרובות אחת לשניה, חזרנו הביתה באותו אוטובוס, בדרך סיפרתי לה על עצמי, ועל אבא שלי, וכשהגעתי לביתה, כבדה אותי בכוס תה חם עם נענה, עוגיות, ושילמה לי עבור השמלה במזומן. אח"כ הוציאה שמלה יפהפייה מהארון, ומסרה לי אותה, "זה היה שלי כשהייתי סעירה, אני רקמתי אותה, אבל עכשיו אין לי זמן, ואין לי עיניים, את יכולה לעשות כזה? אם זה קשה יותר, אני אשלם יותר?" אני התלהבתי מהשמלה כל כך, ואמרתי לה "תראי זו שמלה יפהפייה, הייתי מוכנה לעשות אותה אפילו בחינם" "חס ושלום לא בחינם, את תעבדי בשביל כסף, בחינם עושים סדקה, מתי תגמרי תבואי לפה, ותביאי השמלה, קחי קסת כסף על החשבון," אמרה, והושיטה לי מספר שטרות. חזרתי הביתה שמחה וטובת לב, וכבר באותו יום הספקתי לקנות בד משובח וחוטים עבור השמלה הזו, אחרי שבועיים ימים בהם לא יכולתי להניח את המחט מהיד, נשלמה השמלה, כשהבאתי אותה אל סביחה, התלהבה כל כך ובקשה עוד אחת, וכך רקמתי לה ברצף תריסר שמלות זהות, יפהפיות, אשר עליהן שילמה לי במזומן, כסף טוב, הספקתי לעשות עבודה רבה יחסית בזמן קצר, ואפילו הצלחתי לחסוך מעט כסף, בפעם הראשונה בחיי. את הכסף הזה ייעדתי למימון לימודי. אבל תמיד ראיתי שסביחה, לובשת את השמלה הראשונה שקנתה ממני. פעם שאלתי אותה על כך, אבל היא אמרה, ששמלה יפה כל כך לובשים בחג, כששאלתי אותה למה היא צריכה כל כך הרבה שמלות אמרה שאי אפשר לדעת, אולי אני לא אוכל לרקום אז היא שומרת את השמלות לעתיד, מידי פעם רקמתי לה שמלות יפות אבל פשוטות יותר עבור יום יום אותן לבשה, גם עליהן שלמה לי בעין יפה. התעלומה נפטרה לי רק אחרי שאבי נפטר, ואני התחלתי ללמוד, במקרה פגשתי אישה שלה חנות להשכרת תלבושות, היא הייתה זקוקה לתלבושות תימניות בדחיפות, והייתה מוכנה לשלם עליהן כל מחיר. היא פרסמה מודעה בעיתון, ואף הצעה לא נראתה לה, התלבושות שהציעו לה היו ישנות ודהויות, כשהתקשרה סביחה, הייתה בטוחה, שהאישה התימנית הזו תציע לה עוד תלבושת עלובה, אבל לא, היא הייתה המומה, כשהביאה לה שמלה אחת לדוגמא, ואמר לה "יש לי בבית עוד אחד עשרה כאלה, חדשות לגמרי, את רוסה?" "ואני" ספרה אותה אישה "מה זה רציתי, הייתי לחוצה ומוכנה לשלם כל מחיר, אבל היא גבתה ממני מחיר הוגן, ואמרה לי "זה המחיר אני ראיתי בחלון בבן יהודה בירושלים, ושמה הוא מכר שמלה יותר פשוטה, אבל בגלל את לוקחת שתים עשרה אני לא יוסיף במחיר" "וככה קניתי את השמלות במחיר הוגן, ושתינו יצאנו מרוצות.," ,אתם יודעים מה הבנתי אז? הבנתי שסביחה קנתה ממני כל הזמן את השמלות בשביל לעזור לי, ואתם לא יודעים כמה שמחתי כשהיא מכרה אותן ברווח, ואני מוכנה לחתום לכם, שאח"כ היא השתמשה בכסף למטרות צדקה כאלה ואחרות, כי כמו שהכרתי אותה אח"כ, תמיד חשבה על הכסף כאמצעי לעזור למישהו, למרות שהרבה זמן לרקום כבר לא כל כך היה לי, אבל עבורה, הייתי מוכנה לוותר על השינה, והייתי רוקמת עבורה, כי היא לא יכלה ללבוש שמלות רגילות. פעם שאלתי אותה "תגידי סביחה, לא חבל לך, השמלה התמנית עולה הרבה כסף, ובשוק אפשר למצוא הרבה שמלות יפות ומודרניות, למה דווקא שמלה תימנית? " "קודם כל" ענתה לי, "היום יש מודה, כל יום אומרים השמלה מה שקנית אתמול כבר לא במודה, אז בסוף קונים הרבה שמלות, וזה יוסא הרבה כסף ואני אין לי הרבה כסף, ואת יודעת אני כבר לא במודה. אני לא סריכה המודה, אני זקנה. אבל את האמת אני יגיד לך, פעם מדדתי שמלה רגילה שלכם הרגשתי מסחיק, אמרתי אני ילך ברחוב ישאלו אותי למי התחפשת?" אמרה והתחילה לצחוק. "לא כל יום פורים, תשאלי, אפילו תרנגול הודו יודע את זה". " וחוץ מזה" אמרה לאחר שתיקה קצרה "אם אני אלבש שמלה רגילה, מי יכיר אותי? ככה מתי רואים אותי מרחוק, ישר יודעים זאת סביחה" אמרה והמשיכה לצחוק.

היי גם זו - וגמזו לטובה מחכה לקרא את יתר תנובתך שלך בהערכה רבה צביקה