השפעות הטראומה - סיפור אמיתי על השלכות מלחמת יוה"כ

שלום לכולם. ראשית, אני מתנצלת מראש על זה שאני לא נמצאת ממש בפורום בזמן האחרון. המבחנים עוד לא הסתיימו, והראש לא לגמרי נקי. סיפור מדהים ששמעתי היום. תמיד ידעתי שאבא שלי נלחם במלחמת יום כיפור בסיני, בתעלה, ושכמה מחבריו הטובים ביותר נהרגו במלחמה הזאת. אחרים חזרו פצועים קשה בגוף ובנפש, וחלקם חזר מן השבי. מה שלא ידעתי הוא שהוא כלל לא נלחם עם הפלוגה הסדירה שלו. אבא שלי היה שריונר הסדרניק, והשתחרר מן הצבא לישיבה כחודש וחצי לפני פרוץ המלחמה. לפני החגים, גויסו מחדש הוא וכל חבריו לישיבת ההסדר, על מנת לקיים את תפילות ראש השנה ויום הכיפורים במוצבים שעל התעלה. ביום כיפור פרצה כידוע המלחמה, והוא כשאר חבריו ה"חזנים" הצטרפו ללחימה. מאחר והוא לא היה שייך לסד"כ הרגיל או איך שלא קוראים לזה, ולא ממש ידעו איפה הוא ואם הוא חי או מת, הוא הוגדר כנעדר. הוא עצמו, לא ידע כמובן שהוא מוגדר כנעדר. המוצב בו היה הושמד כולו, והוא וחבריו שברחו מן המוצב נלחמו (אין לי מושג איפה) עד להפסקת האש. קצת אחרי שהפסקת האש נכנסה לתוקפה, ראה את אבא שלי המג"ד שלו. המג"ד העיף אותו בטיסה הביתה, שם כולם לא ידעו אפילו מה איתו, כי הוא הוגדר כנעדר. ואיך כל זה נודע לי פתאום? במשפחה שלנו חלק גדול מן האנשים סובלים מבעיות עיניים. דודתי, אחותו של אבי, עברה איזשהו טיפול מיוחד שמשלב בין הנפש לגוף, ובו בין השאר ניסו (מי שמכיר קוראים לזה "מח אחד" ) להבין מה גרם לבעייה בעיניים. מתוך ה"דיבור " והתקשורת עם הגוף, עלה שמקור הבעיה הוא בלחץ שעבר עליה באותה תקופה בה נחשב אבי כנעדר. אני יודעת שהרבה משפחות בארץ עברו דברים דומים. בניהם הוכרזו כנעדרים, ולצערנו רבים מהם לא שבו בסופו של דבר מן הקרב. אבל מה שרציתי להגיד בעצם היה, איך הטראומה הזאת משפיעה כל כך הרבה שנים קדימה. ושיהיה לכולם ערב טוב וליל מנוחה נעמה

וחלומות פז :-) ~~ נעמה

מה יש לך מהשפם של משה ?