לתמיר - בנושא האלוהות
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
לתמיר שלום, ראשית, אני מצטרפת למברכים על הצטרפותך לפורום. שנית, בויכוח שלך עם רוז, עשית, לעניות דעתי שימוש מבזה באלוהים. אני חילונית אבל אני מבינה את מי ששימוש מעין זה יכול לפגוע ברגשותיו. תחשוב 10 פעמים לפני שתכתוב משהו על הנושא הזה בפרט, ועל נושאים שבמחלוקת בכלל!!! בעמנו, רב המפריד על המאחד וחבל לזרות עוד הפרדה!!! יש לי בקשה אליכם, חבריי הגולשים: בואו נשאיר את כל הויכוחים הפוליטים בחוץ. תודה עדי
שלום לעדי וברוכה הבא לפורום הלם-קרב רוז הכניסה לי דברים לפה פה זה פורום הלם קרב לכל מי שיש לו מה להוסיף ולתרום או לשתף אלוהים ושרתיו החוצה צביקה קומיי
אין דבר כזה אלוהים - החוצה, מלוא כל הארץ כבודו, אבל כמובן, שאם מחליטים לא להכניס עניני אמונה ודת, אז לא, ואם למישהו מתחשק "לכלך" הוא מלכלך אצלו, לא אצלי. וחוץ מזה עדי, כולם מאמינים באלוקים, יש שכועסים עליו, יש ש"עושים איתו ברוגז" יש שמחליטים להתעלם ממנו, אם כל אחד יהיה כן עם עצמו, ויעשה חושבים, הוא יראה שאי אפשר בלעדיו. ועד כאן בנושא הזה, ועם פוליטיקה גמרנו מז מאאאאן.
באיזה אלוהים מדובר?
מה שכתבת לי - זו פוליטיקה. אלוהים היא יישות דמיונית (או לטעמי - אינות דמיונית) ועצם הכנסתה לפוליטיקה הוא מבזה צלם אנוש ואינטליגנציתו - אז אנא - אלוהים שלי - אתייחס אליו איך שאני רוצה.
תמיר חמוד אינני יודע בן כמה אתה אבל אספר לך משהוא. במלחמת יום הכיפורים היו חיילים שאף פעם לא האמינו באלוהים וראו פלא כולם גם הקיבוצניקים שלא האמינו התפללו והניחו תפילין מה קרה רק בזמן מצוקה כולם נזכרים שיש מישהוא או משהוא שאפשר לפנות אליו אפילו עם הוא לא מחזיר תשובה אותו הדבר בכל צניחה כולם קראו את אותה תפילה שמוצמדת למצנח תפילת הצנחן . אינני מנסה להחזיר אותךך בתשובה אבל אינך יכול למנוע מאנשים להאמין או לנסות להעליב אדם באמונתו יחיה. שלך בידידותת יהודה
שוב אנחנו נסחפים. תמיר יקר, למה שלא תספר לנו איך הגעת לפורום הזה, ומה הקשר שלך לנושא שלנו. אתה תופתע לגלות איך מאחורי הציפורניים השלופות, כשמדובר בפוליטיקה או בדת, מסתתרים לבבות רחומים ואוזניים קשובות. אז בוא והצטרף. שלך, דרור
דרור ידידי - אלו לא ציפורניים שלופות אלא מחשבה שלופה ונא לא לטעות בין השניים. כתבתי מכתב אחרון וסופי בהחלט בנושא לרוז, ועתה לעיקר החדשות. אני קשור לנושא שלנו / שלכם כך: יש לי חבר יקר כבר הרבה שנים. שירתנו בסדיר (אני בן 42) זה ליד זה ושנים אחר כך נלחמנו זה ליד זה ושנינו חזרנו הביתה צעירים פחות ומבולבלים יותר. אני יצאתי מהמלחמה הזו - מלחמת לבנון - שרוט מעט ומעוך מעט, וחברי צ. יצא ממנה איש אחר, קרוע, מרוט חבול ומה לא. זכיתי ללוות אותו לאורך שנים - עד היום למעשה, וראיתי (ולמעשה למדתי) את כל הדרך למטה. מדרון תלול ארוך ומלא מהמורות. א ב ל - שמעתי וראיתי שיש גם צדדים נוספים ואפשרויות נוספות בחיים, ואני כאן כדי בעיקר לשמוע עוד, ללמוד עוד, ואם אפשר - גם לעזור, ובעיקר "להוציא מהארון" נוספים שעדיין לא רואים אור בקצה המנהרה. השכלתי אינה כוללת פסיכולוגיה אלא תמיכה נפשית למחשבים בלבד, ויש לי אצלכם אוזן גדולה שמחכה. OK?
לתמיר חזק ואמץ ואל תחת שוב ברוך הבא ומאחר ואני מכיר את צ. יש לך את הזכות המלאה להמשיך ול(ה)שת(ת)ף איתנו/אותנו בפורום צביקה
מנהל פורום טראומה והלם-קרב
