שבי מלחמה
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
יש לי שאלה קטנה אבל אני צריכה להביא רקע קצר: אני בת 26. ובמלחמת יום הכיפורים, אבי, שהיה חייל מילואים, נפל בשבי המצרי... כיום המשפחה מתפקדת כרגיל, ואבי טוען שאין לו שום "תופעות לוואי" של השבי. ובכל זאת, הוא התחיל לפני חודשים מספר ללכת לטיפול פסיכולוגי מטעם משרד הביטחון. לא בגלל שצצה בעיה מסויימת! השאלה שלי היא, בלילה, כשאבי ישן, אנו שומעים אותו כאילו הוא נמצא בתוך סיוט.. מין צעקות כאלו שאתה מנסה לצעוק אבל סותמים לך את הפה. כל פעם, בבוקר למחרת, אנחנו (כל מי ששמע את זה באותו הלילה) אומרים לו את זה, והוא אומר שהוא לא זוכר שום דבר !!! הגענו למצב שאנחנו כבר צוחקים מכל העניין, וזה הפך לעניין שבשיגרה. אם הוא לא זוכר מה הוא חולם, אולי לא כדאי לחפור בזה? אולי הוא כן זוכר? ולא אומר לנו? הוא גם אומר שמיותר אפילו לספר על החלומות לפסיכולוג שלו....... מה לעשות?
לצערי מוכר רק אתמול כתבתי שזה לא חלום ואי אפשר לזכור את זה
זה מעניין. עדי
יהודה ערב טוב מנסיוני, חלומות ניתן לזכור ואפילו להשתמש בהם בטיפול על מנת "לפתור" אותם ולא להמשיך ולחלום אותם אלא להזמין את החלום לפי הצורך והעניין צביקה
תשמעי , העניין לא מצחיק כלל או כלל .עובר על אביך לילות קשים . הוא רוצה להגן על עצמו ולהדחיק ולהפריט מן הבעיה , לשמור עלייך שלא תידאגי לו . כל ההתנהגות הזו טבעית . החוויות שכל חייל שעבר בשבי כל -כך קשות שתמיד בלילה באים הזיכרונות . תני לו זמן והקצב שלו ותיהי סבלנית איתו . כי כל אחד נפתח בקצב אחר . לא כדאי לחפור אם הוא לרוצה בכך . מגיע שלב שאדם אינו יכול לשאת את הכאב הזה לבד ומתחיל להפתר . את מוזמנת לספר לנו ולהבין יותר טוב מה עובר עליו , כי זה לוקח זמן עד שהאדם הופך להיות מודע . בידידות אלן
שלום לבת של... וברוכה הבאה לדעתי יש לעודד את אביך לשתף אתכם ואת אנשי המקצוע במה שעובר עליו לדעתי יש לכבד את רצונו ולא לספר על כך במקומו האם יכול להיות שהוא מספר על כך לאחרים אבל לא משתף אותכם בתהליך? צביקה
'בת של' יקרה, אני שמח שהצטרפת אלינו, ומקווה שתישארי אתנו, כדי שנוכל לסייע לך קצת מנסיוננו. הרצון שלנו לסייע נובע גם מן הרצון שלנו להבין את עצמנו ולעזור לעצמנו. השאלה שלך איננה "קטנה", והיא בעלת חשיבות גדולה. את צודקת. החוויה שעבר אביך בשבי איננה דבר של מה בכך, וקשה להאמין שאין לה כל תופעות לוואי. עם זאת, נראה שאביך שומר את הקושי והסבל בתוכו, ואינו רוצה להעמיס ולהכביד על סביבתו. זוהי תופעה מוכרת, של החשש מחשיפת הקושי ופגיעה בבני המשפחה. עם זאת, אביך זכה בבת רגישה, ואולי אכן תוכלי לנסות ולסייע לו. מאלן ומצביקה קיבלת הצעות מועילות, המבוססות על נסיונם האישי. אני חושב שאת יכולה לנסות להתקרב לאביך, בעדינות, כדי ללמוד במה תוכלי לסייע לו. אחת הדרכים לעשות זאת היא לבקש ממנו לסייע לך בצורך שלך להבין את תופעת השבי, ומהרגשות שלך בנוגע לתהליך השיקום. אולי הרצון לסייע לך יאפשר לו להבין גם את עצמו. אני משער שהנפילה בשבי אכן השפיעה על חייך, ואני מזמין אותך לשוב ולחלוק אתנו את האופן שבו את חווית את התהליך. דרור
'בת של' יקרה, אני שמח שהצטרפת אלינו, ומקווה שתישארי אתנו, כדי שנוכל לסייע לך קצת מנסיוננו. הרצון שלנו לסייע נובע גם מן הרצון שלנו להבין את עצמנו ולעזור לעצמנו. השאלה שלך איננה "קטנה", והיא בעלת חשיבות גדולה. את צודקת. החוויה שעבר אביך בשבי איננה דבר של מה בכך, וקשה להאמין שאין לה כל תופעות לוואי. עם זאת, נראה שאביך שומר את הקושי והסבל בתוכו, ואינו רוצה להעמיס ולהכביד על סביבתו. זוהי תופעה מוכרת, של החשש מחשיפת הקושי ופגיעה בבני המשפחה. עם זאת, אביך זכה בבת רגישה, ואולי אכן תוכלי לנסות ולסייע לו. מאלן ומצביקה קיבלת הצעות מועילות, המבוססות על נסיונם האישי. אני חושב שאת יכולה לנסות להתקרב לאביך, בעדינות, כדי ללמוד במה תוכלי לסייע לו. אחת הדרכים לעשות זאת היא לבקש ממנו לסייע לך בצורך שלך להבין את תופעת השבי, ומהרגשות שלך בנוגע לתהליך השיקום. אולי הרצון לסייע לך יאפשר לו להבין גם את עצמו. אני משער שהנפילה בשבי אכן השפיעה על חייך, ואני מזמין אותך לשוב ולחלוק אתנו את האופן שבו את חווית את התהליך. דרור
מנהל פורום טראומה והלם-קרב
