הקוסם שהיה מכשפה (ה)

התמונות שוב חזרו , הזיכרונות שוב התעוררו , כמו במטה קסם , כאילו היה פה קוסם , שבמכה אחד היה מסוגל להעביר אותנו בזמן , להחזיר תמונות פיגוע , להחזיר אותנו למלחמה , הקוסם הזה לעולם לא שולט על עצמו , ולפתע העביר את עצמו , למה שנראה נעים עבורו , הקוסם הזה דומה יותר למכשפה , ונדמה לי שהמכשפה הזאת נהנת לראות מלחמה , להתבונן בפיגוע , , להנות מאנשים מתייסרים , סובלים ופצועים, "תפסקי לתעתע בנו מכשפה ארורה , די במלחמה " נכתב אחרי הפיגוע בנתניה . 04.03.2001

דרור השאלה שלך מצויינת .חשתי כעס , כעס רב על כל העולם . כעס לא הגיוני ,כעס לא נשלט . כעסתי על הפלסטינאים שאין להם ערך לחיי אדם . מורידים כל צלם אינו מבין אדם .מכניסים לו לראש שהור חייב להתאבד כדי להיות מוסלמי טוב . כל החולארות ששולחים את המתאבדים מסתובבים חופשי ולא פוגעים בהם בגלל שיקוליים הגיוניים לחלוטין . אני חושב על שיח אחמד יאסין ששלח חוליות רבות לחטוף חיילים , לפגוע באזרחים חפים מפשע . מפחדים להפוך את המהיגים הללו למרטיר ולכן אין דרך לפגוע בהם בצורה אמיתית . אני הובלתי את השייח יאסין לבית -המשפט הצבאי בעזה . ישבתי על הכיסא הגלגלים שלו . אני ראיתי עד כמה התייחסות של הנאשמים והפלסטינאים היה אליו כמו התייחסות אל אל . מנשקים לו את הפנים , את הרגליים . דרך את הפנטיות הדתית היהודית אני גם שונא . אני זוכר איך הוא הוראה אישית לחטוף חיילים אילן סעדון וסספוטאס . אני חש חוסר -אונים בגלל שאני מבין הרבה יותר טוב מאחרים שלא ניתן לפגוע את המנהיגים הפלסטינאים מן השורה הראשונה , כי אחרת זה יעורר תסיסה בכל השטחים ובעולם הערבי . יכולים לשפר את הביטחון אך לא למחוק אותו לחלוטין . הכעס שלי אינו מופנה כלפי הצבא ,המשטרה או הממשלה אני יודע את גבולות הכוח שירתתי בעזה כמעט שנה .אני מכיר טוב את הבעייתיות של כל הסיכסוך . גם אם יפעילו כוח יצרכו לדבר אם הפלסטינאים , אך אם המוסלמים הקיצוניים אין מה לדבר איתם . זה מה שהרגשתי בזמן הפיגוע . שוב לאחר הפיגוע פועל מנגנון הדחקה יעיל כדי לא להשתגע . הצורך לכתוב ולהוציא את הכאב , הכעס ,הרצון לנקמה אל הנייר מתעורר כל פעם שאני חש תחושה קשה ועולותל זיכרונות קשים . יש בתהליך הזה משהו משחרר ומוציא את כל המחשבות הרעות החולפות בראש כלונו אחרי אירוע של פיגוע . השיחרור ונגיעה בכאב באומץ עוזר להשתחרר ממנו . אני מקווה שיותר חברים פה ירגישו מספיק בנוח כדי לגעת בסבל ולהוציא אותו מן הראש אל הנייר . זה תהליך קשה אך שנותן אפשרות של השתחררות מן הסיוט. בנט"ל אני מצייר וזו דרך אחרת להשתחחר מן הטראומה . אני היום נוסע לנט"ל חש פחד וחרד , אך אני מדחיק את זה . אני חש עדיין את החוסר-אונים וחוסר הגנה שהיה מנת חלקי כשנכנסתי למכלאות של אסירים ללא הגנה . אני חש די כלוא עם האירועים המתרחשים . אני מנסה בכל זאת לצאת החוצה כדי לא לחוש כלוא . אני משוכנע שהצלחת להשתחרר במקצת ממראות המלחמה בעזרת הכתיבה וזה דבר נפלא . אני מברך כל יום את העובדה שהפורום הזה קיים ואני יכול לחלוק עם חברים את מה שעובר עלי . תודה דרור . בידידות .אלן