באתי לכסות אתכם.
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
אומנם אני רזה מאלן ב50 ק"ג אבל גם עם גופי הצנום אני פו.(אלן אני צוחק). מצטער על העדרותי אבל מיום ראשון הנורא אני קפוא.לא בא לי לדבר עם אף אחד.(מה אני יעשה פגוע?). מקווה ומצפה לימים טובים יותר. כי נגמר לנו הכח. לפחות לא העברתי את זעמי ואת כעסי על משפחתי. וגם לא עליכם. ואל תשאלו מה עשיתי?כי אני בעצם לא יודע........ אני מרגיש כאילו אני עכשיו בלבנון,במלחמה,ומחכה לפקודה הבאה. דממת לילה כזו.הכל שקט מסביבי והלב עובד שעות נוספות. לא מובן?? אני יודע גם אני לא מבין את עצמי. אני עוד אחזור ומקווה שיותר שפוי. שלכם דניאל........
לדניאל בוקר טוב למקרא ההודעה שלך עלו דמעות תיסכול בעיני תסכול על שבעצם אני לא באמת יכול לעזור לך וגם על הכנות של הכתוב שהזכיר לי איך במשך שנים ההייתי מכסה את מי שהייתה אישתי מתוך חלומות ביעותים ומגלגל אותה אל מתחת למיטה כאילו היא היתה עטופה ברשת הסוואה או טנקיסט שרוף - וזה היה מפחיד להתעורר והלהבין למה עשיתי את זה ואני כבר לא מתפלא למה היא רצתה להיות לבד ממני צביקה
צביקה יקר, מעניין איך המלים של דניאל נגעו בכל אחד מאתנו באופן שונה, ואתה נזכרת בשמיכה אחרת. לי זה שוב הזכיר את השיר הקצר והנוגע של עמיחי. גשם יורד בשדה-הקרב על רעי החיים אשר מכסים פניהם בשמיכה ועל רעי המתים אשר לא יכסו עוד פתאום, כשאני כותב את זה, אני מצטער שזה היה בסיני, ושלא היה אפילו גשם שיכסה את פניהם של המתים. דרור
מה באמת עשית את זה? כמה פעמים?
דניאל יקר, אני מצטער לשמוע שכל-כך קשה לך השבוע, ואני מעריך את היכולת שלך לשמור את הדברים בתוכך פנימה, כדי שלא להקשות גם על בני משפחתך. אינני בטוח שאתה צריך להימנע מלדבר אתנו בפורום בימים כאלו. כאן מותר לך לדבר על הכל, ואתה נמצא עם חברים שמבינים מה עובר עליך, ויכולים להושיט לך יד, כפי שאתה מושיט לאחרים הזקוקים לה. אני שמח שחזרת. שלך, דרור
מנהל פורום טראומה והלם-קרב
