אם תקראו תבינו את מגוון הנושאים :-) (ה)

יום שישי... אני יושבת עם אבא בחדר די קטן עם קצת יותר מארבע קירות ואני מנדנדת לאבא שיתן לי לקרוא את מה שהוא כותב בפורום- אותו פורום שהוא מדבר עליו כל כך הרבה... הוא מושך אותי יותר משעה -" אני לא יודע איך ואיפה למצוא את מה שאת מחפשת..." מי שיכיר את אבא שלי טוב כמוני יוכל להבין כבר עכשיו שהרצון של אבא להתמודד עם מה שהוא כתב ועם איך שאניאגיב שואף לאפס מלמטה... אחרי זמן שבו הספקתי להתעדכן בכל מה שכולכם כתבתם בזמן האחרון (גם דמעות היו לי...), אבא הסכים להודות עם חיום על הפנים שקשה לו להתמודד אבל שאף פעם הוא לא הסתיר ממני דברים (מה שנכון נכון...). את זה קראתי עכשיו http://doctors.msn.co.il/forums/read.php?f=66&i=1763&t=1749 זה היה לפני כמעט חצי שנה... יש לי הצתה מאוחרת ככה זה... את המשפט ההתחלתי אני מכירה מלפני הרבה הרבה הרבה הרבה שנים... אני לא יודעת איך להסביר את מה שאני מרגישה\ זה מין בלבול מוחלט אבל המטרה ברורה לחלוטין, את המטרה אני לא יודעת להגדיר ושם בא הבלבול... אני בן אדם מוזר- ידוע, אבל למדתי לחיות עם המוזרות שלי ולהפיק את המיטב, זה אפילו מתחיל להיות נחמד אחרי כמה שנים. אני מנסה להתרחק מאותו יום שני לפני המון זמן בערך... וכל הזמן אנשים מתלמידים בבי"ס שלי ועד אנשים שאני הכי אוהבת בעולם (הרחבה על אלה אולי תבוא ביום מן הימים:-)), ואז היום, כלומר אתמול, יש כתבה בעיתון ידיעות!!! לעזאזל, חשבתי שהשואה נמרה כבר... מה זה? אני מניחה שלא הצלחתי להסביר את עצמי, אני קופצת מנושא לנושא, כותבת מה שעוד לא הספקתי לחשוב, ןהעיקר- לא אכפת לי מה אחרים ידעו- אני לא מפחדת מאף אחד ובטח לא מעצמי... אני זאת אני ולכל מי שזה לא מתאים- :-) אני מקווה שיום אחד (קצת אחרי המסע שלי עם אבא ובי"ס לפולין, וקצת לפני הבגרויות (וכמה נחמד- התברכתי בהרבה...)אני אזב זוב לפני המחשב... ולפני חלון הפורום... עד אז אבא יהיה חלון הדיווח שלי- רות עבור. אני יודעת שאני לא ברורה, אני עובדת על זה... יש לי עוד זמן, השמש תזרח גם מחר בבוקר... ואבא- לנסיך הקטן שלי היו גם זריחות- וזריחות זה כמו לימונדה- יש בהם לימון והרבה סוכר... לילה טוב לכולכם, אני מברכת אתכם על שאתם פשוט פה... אילאיל

תמסרי לאבא שיעשה כמוני יפנה את המחשב ותקראי מה שבא לך ואל תגיבי או אל תספרי לו מה קראת ככה אני עושה

שלום אילאיל , אני שמח שאת מכבדת אותנו פה בנוכחותך , אנחנו שמחים שאת נכנסת וסיפרת לנו מה שחשוב לך וכואב לך . אני אישית אשמח אם תחזרי לפה מפעם לפעם . בידידות . אלן

נורא התרגשתי לקרוא את מה שכתבת..אני רוצה שתדעי שקשה מאוד לרגש אותי..למרות מה שעברתי מעולם לא הצלחתי לבכות...ואת היום הצלחת...הילדים שלנו זה הנקודה הכי רגישה אצלנו..יש לי ילדה בגילך,,בת 17.5---וילד בן 12 אנחנו ואני לא שמנו לב ואנחנו רוצים להעניק לכם חום ואהבה אבל לא מצליחים הזמן חלף ואופס הילדים גדולים מבלי שנשים לב בכלל אני רואה בילדיי את מה שהייתי לפני הטראומה אתכם אנחנו הכי הכי אוהבים אפילו שאנו לא מראים זאת ,,הרבה פעמים הייתי על הפנים הסתכלתי על ילדי ואגרתי כוחות והמשכתי הלאה..אבל רגשי האשמה רודפים אותי על זה שלא" זכיתם לאבא נורמלי כמו כולם...וירדפו אותי כל חיי.. השמחה שלכים זה האושר שלנו וכל רצוננו שתיהיו מאושרים כי מזה אנו שואבים את כוחותנו הדלים "בהצלחה"----"אור