כתבה בידיעות (ה)

כל הזיכרונות שלי ממלחמת יום כיפורים מתרכזים סביב תחושות ולא מראות (תחושת פחד של ההורים, תחושת החרדה של הסביבה, תחושת העצב, תחושת אי-הוודאות לגבי אנשים). הייתי בת 10 ואני זוכרת משהו שלא נגמר. זוכרת תמונות בחדשות של החיילים והשבויים. ומאז אני נפגשת עם אנשים שהמלחמה הזאת עשתה להם שריטות בגוף ובנשמה. והאנשים האלה חיים לידי, חלקם בתוך נשמתי, ואני יודעת באינסטינקט החייתי שורדני שהמלחמה לא הסתיימה. אולי אולי אם היינו מפיקים ממנה לקחים היינו יותר מכווננים. למדתי מאז , באינסוף דרכים, שהדבר הכי זול במדינה הזו זה חיי אדם. והכתבה הזאת היוותה חותמת נוספת. לא ברור לי למה הכתבה הזאת התפרסמה כעת ואת איזה אינטרס זה שירת. אבל מה שבטוח זה שהכתבה תרמה לנושא , למודעות , ונכנסה לשיחות סוף שבוע בסלון. וגם זה טוב. מי שהחליט לבצע את הטיפול הזה אולי כוונתו היתה טובה, אבל הוא לא לקח את מכלול השיקולים והאחריות. הקלות הבלתי נסבלת של חוסר החשיבה, האילתור והזילזול. אפשר רק להגדיר במילה אחת: ע-צ-ו-ב. ומעבר לכל, אני חושבת לעצמי, מה עוד היה שם שטרם סופר???????????

פסחתם על הענין העיקרי שבכתבה לכל משתתפי הפורום והמגיבים להודעה הראשית, פסחתם על הדבר העיקרי שמזדקר מהכתבה של סיגלית שחור במוסף 7 ימים של השבת האחרונה, לא הלומי הקרב הם הנושא ולא המלחמות שנכפו עלינו, ונראה לי שמנהל הפורום מר דרור גרין הפסיכוטרפיסט מנסה איכשהו להסיט את הדיון מהנושא העיקרי שהועלה בכתבה, וזה נושא כבד שיש לתקוף בכל דרך אפשרית, אם לא שמתם אז הכתבה מדברת על ניסויים שנערכו על בני אדם כאן בארץ על בני אדם קרי על חיילי צה"ל על פצועי צה"ל על בחורים צעירים שנתקפו בחרדות ובהלם קרב והיו לקורבנות של אספירציות אישיות שיש לכמה או אולי לכל הפסיכיאטרים בארץ ובעולם. הם הפסיכיאטרים שסובלים משגעון גדלות השתמשו בהלומי הקרב כשפני ניסיונות וכעכברי מעבדה. הם לקחו, ואני לא יודע מי הרשה להם, יתכן ובכירים במערכת משרד הבטחון הם שמכרו את חיילנו הפגועים לקומץ פסיכיאטרים שעשו בהם שפטים, צאו וחישבו כמה הלומי קרב סובלים עדיין מהטראומות של הקרב ושל "הטיפול הריפואי" שעברו, אף אחד לא נרפא אף אחד לא השתחרר מהטראומות של מוראות המלחמה והטיפול שעברו ע"י הרופאים שהפכו אותם לעכברי מעבדה, לא רק שלא עזרו להם אלא החריפו את מצבם, האם מישהו מכם מכיר מי שנרפא מהלם הקרב ? וודאי שלא, ולמה אני כותב שהפסיכיאטרים הללו חולים בשיגעון גדלות ושהם עצמם חולי רוח חסרי בינה והיגיון מינימלי ? ובכן אם יש לאיזשהו רופא או חוקר או מדען מחשבה שאולי יש לו תרופת פלא אז לא יתכן שינסה את התרופה הזו בפעם אחת על כל פגועי ההלם קרב, חוקר מנוסה וחכם עורך ניסוי אחד או לכל היותר שניים עם התרופה החדשה שלו בטרם משתמש בה עם כל הפגועים. ריבונו של עולם מנסים על פגוע אחד ולא על כולם בבת אחת, חוקר בעל היגיון לומד מהניסוי הראשון שלו ואם זה לא פעל אז זונחים את התרופה שמוזכרת בכתבה של סיגלית שחור ומחפשים או תרופה חדשה או דרך טיפולית אחרת שונה בתכלית, אבל לחוקרים שהפכו את חיילנו לעכברי מעבדה, נקטו בשיטת "הזבנג וגמרנו" או שיצליח או שלא, גרוע מזה שאת עובדת הניסויים האלו הסתירו מבני המשפחה של פגועי הלם הקרב וכך כל מי שעבר "טיפול של ניסוי" בתרופה הנ"ל חוזר הביתה ובני משפחתו לעולם לא יידעו אם תופעות ההתנהגות של יקירם הוא באמת מוראות המלחמה או ניזקי ניסוי ריפואי של קומץ חולי רוח המתקראים פסיכיאטרים, רבותיי משתתפי הפורום נא לא לסטות מהנושא המרכזי, אותם רופאי אליל המתקראים פסיכיארטים וחוקרים ממשיכים במעשים שלהם וממשיכים בניסויים שלהם והם ימשיכו בכך אם לא נפסיק זאת ע"י זעקת הציבור בישראל. קחו בחשבון שאת הניסויים עצמם ותוצאות הניסויים הריפואיים מגלים זמן רב אחרי האירועים וחובה עלינו להזדעק כבר עכשיו כדי להציל את "עכברי המעבדה " הנוכחיים.

ומעבר לכל, אני חושבת לעצמי, מה עוד היה שם שטרם סופר ?????? הרבה צביקה

דרור היקר

אני סובל מהלם קרב מיום כיפור עד היום העדפתי להתרחק מזה , גם בגלל שהדרך שבה משרד הבטחון והחברה מתייחסים לזה מוסיף המון קושי לנושא שהוא קשה , וגם בגלל שאני חושב שהבעיות שהלם קרב מעורר באמת חסרות פתרון בשלב זה (אין לאף אחד תשובה טובה למוות וכאב), וגם בגלל שזה נורא לא נעים :) מצד שני לפעמים מישהו שמבין יכול לעשות את זה בגדול , וידע זה דבר חיובי , ההסבר הכי טוב שמצאתי למחלות זה שהם מכריחות אותנו לחקור

דרור , מהשיחות שהיו אתמול עם יהודה יצאתי בתחושה שהכתבה של ידיעות עוררה זיכרונות קשים מנשוא אצל יהודה . אני דרך -אגב שהכתבה הייתה מופנת לציבור הרחב יותר למה שהייתה מופנת אלינו . אני חושב שכל דבר היכול לעלות את נושא ההלם-קרב למודעות הציבורית הוא גבר מבורך . גם קרה דברים בלתי -צפויים מעלים אצלנו זיכרונות מן העבר. חוסר התמודדות עם מה שעבר עלינו אינו יכולה לעזור . אני חושב שאני צריך לכבד את הקצב של כל אחד . חשוב שכל אחד מאיתנו יקח את הזמן שלו. אני הגעתי לטיפול פסיכולוגי שמונה שנים לאחר קו 300 כי כל הזמן התכחשתי לסבל שלי ולמה שקורה אצלי . פחדתי מי מה יגידו . לא רציתי להיות שונה מן החברה שהסתובבתי בה . כל אחד יוצא סיירת . החברה שידרה לי מסר שאסור לחוש חלש , אתה אחרת לא בן-אדם . כך ביזבזתי 8 שנים . היום אני מבין את גודל הטעות . אני מקווה שמה שאני כותב פה יעזור למישהו. אני חושב שהחשיבות של הפורום הזה היא ענקית ועוזרת לנו לעבור רגעים קשים , ולחלוק ימי - שמחה . מפעם לפעם אולי כדאי לעלות נושא המשותף לכולנו אם זה אפשרי . קשה לדבר על הנושאים הכואבים לנו כל- זמן , לכן טוב שאנחנו יוצאים מן הדיונים האלה מפעם לפעם . בידידות . אלן

אקראקרא

אקראקרא

קראתי את הכתבה בעיון רב. אני חולק עליה. כנכה צה"ל מזה שלוש שנים, אני מכיר עשרות פגועי הלם קרב וכולם עברו ועדות רפואיות וקיבלו אחוזים גבוהים, מן הסתם. בנוסף אני מכיר בחור צעיר (את שמו אני לא אציין כי זה אסור) ,שהשתתף בחילוצו של נחשון וקסמן וחברו ניר פורז נהרג. הבחור מהסיירת קיבל הלם קרב רציני ומוכר היום כנכה צה"ל. לסופו של דבר-לא תמיד צריך להאמין לעיתונאים. במקרה הזה-אסור להאמין להם.

למה אתה חושב שאסור להאמין להם? האם הפרטים בכתבה שקריים? ר.חגואל יקירי האם אתה לא רואה שיש כאן תהליך שהתחיל מזמן שבו כראו לנו מתחזים למצב שבו טיפלו בכפייה דרך היום שכבר מבינים שיש הפרעה ועד למצב שבו אני מקווה יינתן טיפול ייעודי ללוקים בהפרעה מה אשמים כאן העיתונאים? הם הביאו את הדברים בשם אומרם ורב המרואינים אפילו הצטלמו מרצונם אז איפה כאן השקר צביקה

הטפול בנפגעים הוא פן אחד וחשוב של הנושא.אבל אי אפשר לעבור לסדר היום לנוכח התנהגות המטפלים "בעלי הרצון הטוב".

ואולי המטפלים עשו כמיטב יכולתם - גם אם הם טעו?

לדרור בוקר טוב דרור שאלת האם חשוב היום לדבר על הטעויות שנעשו בעבר, או למצוא דרך לסייע ולטפל בכל אלו שעדיין משלמים את מחיר המלחמות, ולא זוכים לעזרה שלה הם נזקקים. למה אתה מפריד את המשפט לשניים ושם מילת הפרדה או ? חשוב לעבוד במקביל הן כדי להעלות את המודעות והן כדי לכנס כמה שיותר גורמים (פגועים משפחות מטפלים מוסדות וארגונים) לקו פעולה כזה שיסיע במאמץ לשיפור איכות החיים של הפגוע משפחתו וילדיו ובכלל הסביבה בה אנחנו חיים כתבת - המחשבה על 'זריקת אמת', ועל השימוש בהלומי-הקרב כשפני נסיון, מזעזעת אותי ומעוררת בי ספקות. אני בטוח שהכוונות היו טובות, ושהיה רצון לטפל בהלומי-הקרב. ספקות במה ולמה? צביקה

לדרור בוקר טוב דרור שאלת האם חשוב היום לדבר על הטעויות שנעשו בעבר, או למצוא דרך לסייע ולטפל בכל אלו שעדיין משלמים את מחיר המלחמות, ולא זוכים לעזרה שלה הם נזקקים. למה אתה מפריד את המשפט לשניים ושם מילת הפרדה או ? חשוב לעבוד במקביל הן כדי להעלות את המודעות והן כדי לכנס כמה שיותר גורמים (פגועים משפחות מטפלים מוסדות וארגונים) לקו פעולה כזה שיסיע במאמץ לשיפור איכות החיים של הפגוע משפחתו וילדיו ובכלל הסביבה בה אנחנו חיים כתבת - המחשבה על 'זריקת אמת', ועל השימוש בהלומי-הקרב כשפני נסיון, מזעזעת אותי ומעוררת בי ספקות. אני בטוח שהכוונות היו טובות, ושהיה רצון לטפל בהלומי-הקרב. ספקות במה ולמה? ומה אנו עושים כאן, בפורום הזה? הרי גם הפורום משמש מעין 'זריקת אמת', המאפשרת לנו לשוב ולהתמודד עם הסיפורים ה'תקועים' שלנו, ולחות מחדש את החוויות הקשות ההן, מתוך מטרה לשחרר אותן מכלאן. האם נכון לעשות זאת? כן בהחלט כי עצם תהליך השליפה החוצה מאפשר בחינה מחדש ובדיקה האם זאת החוויה שאנחנו בוחרים לזכור האם חשיפת הסיפורים האישיים שלנו אכן מסייעת לנו להשתחרר מהם? מנסיוני שלי - כן בהחלט (אני לא יודע אם אני הייתי בוחר בפועל להשתחרר) זה עוזר להתמודד די בהצלחה עם הזכרונות אני משער ששיחות הסרק והוויכוחים הפוליטיים והדתיים הם מעין התרסה כנגד החשיפה הזו, הקשה לעיכול. קשה לעיכול אבל גם קשה לביטוי ושיהיה בוקר טוב לכולנו, צביקה