ביקור בבנק (ה)

הגעתי לבנק היום במטרה לבדוק את מידת הסובלנות של הבנק . ביקשתי כרטיס אשראי ,ידעתי שאין לי הרבה סיכוי לקבל אותו . ניגשתי היום לפקיד אמרתי לו בוקר טוב , הסברתי לו שאני מקבל הבטחת הכנסה מביטוח לאומי , הוא אמר לי שכל מי שמקבל משהו מן הביטוח לאומי לא זכאי לכלום . העליתי את הטון , אמרתי לא שזו ההוכחה שאתה לא מתייחסים ללקוחות שלכם כבני-אדם . הוא אמר לי שיש לו קריטריונים . אמרתי לו שנפצעתי בצה"ל ויריתי עם כל התחמושת , :" תשמע ,יש להלם-קרב ונפצעתי בצה"ל ואני לא זכאי לשום הקלה במדינה הזו . הוא הסביר לי שאני צריך משכורת של 5,000 שקל כדי לקבל כרטיס אשראי . מי מרוויח את זה בארץ ? לא הרבה אנשים . אמרתי לו שאין להם בושה והם דורשים ערבויות שאינני מסוגל לספק .שאלתי אותו : " אם אדם עם הלם-קרב הוא בן -אדם עבורם . " הם לא ענו על השאלה הזו . זו לא פעם ראשונה שאני נתקל ביחס כזה . פעם כשהייתי מובטל אמרו לי בבנק הפועלים אם אתה מובטל אתה לא בן-אדם . אלן

גם פקידי הבנקים סתומים ואטומים. עדי

לא זה לא הבנק זה המדינה המזויינת

וואלה עכשיו חזרתי מהבנק. קיבלתי הלוואה ממשהב"ט באוצר לחייל. ראיתי אנשים מפו והלאה,חיכיתי כמו ילד טוב חצי שעה ואפילו שעה, אבל לצערי התור לא זז. ניגשתי לפקיד וביקשתי:קח את טופס ההלוואה קח את מס' החשבון שלי,כי קשה לי להמתין,תכין לי הניירת,ואני אבוא מחר אוליי יהיה יותר שקט. ומה הוא ענה לי?לא אתה תחכה בתור כמו כולם,למה מי אתה. ואז ראיתי חושך,הבאתי לו צעקות כל הבנק היה על הרגליים. והלכתי,לא הלוואה ולא כלום.ומה ביקשתי שיכיו רק ניירת? עכשיו אני קולט שבשעה 0600 הפקיד צריך ללכת הביתה.ומעניין אותו עם יש לך בעיה או לא? בקיצור אלן ידידי גם אם נגיד מה בעיתנו למישהוא אכפת? או אוליי נשים עלינו שלט אנו הלומים? בקיצור זה גורלנו האכזר ולכן מה שצריך מודעות,מודעות,ועוד מודעות. ותודה לאל שלא הגבתי ביותר חריפות. אבל יש מחר ואני מה זה חם עלייו שכולי רועד מעצבים. כנראה זה גורלנו האכזר שבגיל 18 באנו לצבא.הלכנו ליחידה קרבית היינו צעירים,יפים,בדרנים,ילדים טובים,אני עוד באתי מישיבה כפה סרוגה,ואפילו קצין מצטיין בבא"ד 1. וחזרתי שבר כלי ותלויי בחסדים של אחרים,של כולם ללא יוצא מהכלל. והאמן לי היום לפי התנהגויות האנשים לאו דווקא אלינו,אנו עם הולך ונעלם. ואיין לי שום טענות לאלו שבוחרים לא לעשות צבא. ואנחנו:....אנו כנראה הבושה של המדינה,המעמסה של המדינה,"הנצרכים של המדינה,ולמה שייתנו לנו יחס מיוחד??.הריי אנו הזבל. כך אני מרגיש היום וזה משגע אותי..... אני בהמשך....אספר לכם את כל הבירוקרטיה ....וגם כאשר אתה מוכר וגם שיש לך אחוזים גבו.הים וגם שהם לצמיתות. כנראה לצערי לומר לכם שאיין שום תקווה...פשוט לא רוצים שנצחק,לא רוצים שנהנה פשוט רוצים שתהיה הלום,קפוא כל ימיי חייך.

היי דניאל הידיים שלי רועדות אז אם אתה רוצה אני בא איתך מחר אולי קצת להרגיע את הידיים

היי -דניאל,, אני קראתי את התשובה שלך , אני שמח . מאוד התרגשתי ובכיתי . כמה שאתה צודק במה שכתבת . אני חשבתי על האי -צדק והתחושה שאנו מעמסה על החברה שאנחנו מקבלים כשאנחנו מגיעים למקומות שונים . יש לנו מעט מקומות שאנחנו חשים בטוחים ורצויים . התחושה שבהיותינו לא כל -כך רצויים גם חלף במוחי . אנחנו מרגישים הרבה פעמים כמטרד . אני איבדתי המון שנים יפות מחיי בניסיונות להתגבר שלא היה ביכולתי להתגבר ללא עזרה מתאימה . רק היום אני מתחיל לעלות בקושי רב במדרון . אני מבין את התיסכול שלך והעובדה שמקומות שאנחנו נאלצים לבקש טובות מאנשים מפגיש אותנו אם רגשות קשים שבו . חמלה של הסביבה ,כעס על חוסר ההבנה . אני מבין למה כעסת כשהגעת לבנק . גם לי מקרה דומה קרה לי מספר פעמים . לפעמים אנחנו לא משתלטים על רגשות הקשים ועל התיסכולים . אנחנו נתקלים בקירות בהרבה מקומות . טוב שאני הוצאתי את הכעסים והתיסכולים בו ועזרתי לכם להוציא את הרגשות הקשים שמנת חלקינו יום-יום . אם תרגיש שאתה מתפוצץ , תוציא את זה , אני למדתי שזה הדרך הטוב ביותר לא להשתגע . אני חש פחות לבד בזכות מה שכתבת והעובדה שחילקת את המצוקה שלך איתי , אני מרגיש פחות לבד עם זה . תודה לכול מי שענה ולך דניאל . בידידות . אלן

לדניאל בוקר טוב למקרא מכתבך עלתה צמרמורת במעלה גבי לפני חצי שנה נתקלתי ביחס דומה להפליא לשלך ודווקא מבנק אוצר החייל - הבנק שלנו החיילים זאת הייתה חוייה מה זה משפילה לחכות לייחס מניח את הדעת דווקא מבנק שאמור לשרת אותי צביקה נ.ב אל תוותר הכסף ממשרד הבטחון - הכסף שלך ובשבילך ובצדק והוא לא תרומה