התקפי -זעם (ה)

דיון מתוך פורום  טראומה והלם-קרב

13/03/2001 | 18:11 | מאת: אלן

אני היום עברתי יום קשה עם התקפות זעם , לא היה נעים להימצא במחיצתי , למזלי זה לא קורה כל יום . אך כאשר אני רואה שאני לא מצליח להתרכז בכלום אני מתחיל לזעום ולצעוק , אני גר אצל ההורים שלי וכשאני עצבני ומתחילים להתייחס אליי זה מוציא אותי מהכלים . המצב הזה עולה לי על העצבים . אני לאחר מכן מנסה לנתק מגע . אך ההרגשה שלי הופכת רעה ואני מתכנס בתוך עצמי בחדר . כולם בבית מבינים שצריכים לנתק איתי מגע כשאני עצבני , פרט לאבא שלי שאוהב להיכנס בי ראש בראש ולא מבין את המצב שלי בכלל . אני לא מצפה שיבינו אותי עברתי את השלב הזה . אני מתאר לעצמי שלכל אחד -מכם יש את התקפי -הכעס והזעם שלו . אני לאחר מכן מאשים את עצמי על -כך שכל -כך כעסתי או זעמתי גם עם זה היה מוצדק . אני יודע שאני מעלה פה נושא קשה ולא קל אך אני חש צורך להשאר עם זה לבד . בידידות אלן

לקריאה נוספת והעמקה
13/03/2001 | 18:21 | מאת: דניאל

אוליי טיפוליי הביו פידבק לא משפיעים עלייך? אני למדתי לקחת אוויר וכאשר זה חזק עליי לוקח האוטו יורד לים או סתם נוסע. אבל יש את היציאות והזעם שיוצא על המשפחה.ועל מי נוציא את זה? בחוץ על זרים ?ישר יאשפזו אותנו.

13/03/2001 | 18:41 | מאת: אלן

היי, דניאל אני משתמש בשיטות של מדיטציה ובביופידבק אלה שיטות מועילות , אך יש סף מעבר לו שום דבר לא עוזר. אבל לנסוע לים , לצאת מן הבית ולמצוא פינה שקטה נראה לי שיטה מצויינת להחזיר את האיזון . בקשר למשפחה אתה צודק עדיף להוריד את העצבים על מישהו שמכיר אותך מאשר על מישהו זר עם התקף זעם כבר מגיע . אני מרגיש מאוד רע בגלל התחושה שאני מאבד שליטה מפעם לפעם וקשה לי להשלים עם עצמי. כאילו יצא פה דמות שאחרי הטראומה ואני מכיר את עצמי שקט ומתפרץ באופן נדיר וכנראה שהדמות הזו שייכת לעבר. אני בטוח שאתה מתחבר למה שאני כותב אני יודע שהמצב הזה גורמת לנו הרבה כאב וסבל . לא קל לקבל את השינוי שעבר בנו על אף שכל יום אנו עובדים על -כך . בידידות . אלן

אלן יקר, עצוב לי לשמוע, שכה קשה לך היום. קשה במיוחד לחיות בבית, שחלק מן האנשים בו, כמו אביך, אינו מבין את המצב שבו אתה נמצא. מובן שלכל אחד מאתנו יש זמנים של זעם וכעס, וביטוי לכך אתה יכול למצוא במה שקורה בפורום שלנו בימים האחרונים. בימים כאלו, כאשר אתה מסתגר בחדרך, אתה מוזמן כמובן לשוב ולהצטרף אלינו כאן, ולמצוא אצלנו אוזן קשבת. כאן אתה אף פעם לא לבד, וכאן כולנו מזדהים עם מה שקורה לך. שלך, דרור

13/03/2001 | 20:35 | מאת: לוי דוד

שלום דרור, שלום חברים, אני חונך בחור שהוא נפגע הלם קרב משל"ג. אני מקשיב לו הרבה מאוד, משתדל לא לתת עצות כ"כ בקשר עם אישתו שיש לה הרבה הבנה ואהבה אליו ואולם עדיין לעיתים לא ממש יודע כיצד להקל עליו את התחושה החזקה של חוסר משמעות החיים עבורות, הרגשה של חוסר ערך עצמי מוחלט, לא שווה, לא תורם, נזקק וכו'. יש איזה 'טיפ' קטן ?

מנהל פורום טראומה והלם-קרב