פצעים פתוחים

אתמול הבטחתי לספר לכם איך מצאתי, במקרה, את קברו של אהוד. על אהוד סיפרתי כאן בעבר. הוא נהרג בימים הראשונים של המלחמה, כשמטוס מצרי ירד וירה בנו באמצע ויכוח שהיה לנו על הגדרת האמנות. כתבתי על כך בספר 'צוות 4', ומי שירצה יוכל לקבל ממני פרקים באימייל. לאחר המלחמה נקראנו להתשה ברמת הגולן, וכך לא נפגשנו עם משפחות ההרוגים, ועד היום אינני יודע דבר על מקום קבורתם של אהוד ושל שי. אתמול מצאתי את קברו של אהוד. את שם משפחתו של שי אינני זוכר, וכך לא יכולתי למצוא גם את קברו. במקרה הגעתי אתמול לאתר החדש של נט"ל: http://www.natal.org.il/ זה אתר מעניין למדי, ואפשר למצוא בו גם אינפורמציה על הלם-קרב ותופעות פוסט-טראומטיות. בין היתר, גיליתי שם קישור לאתר ההנצחה של משרד הביטחון, ושם אפשר למצוא את כל הרוגי המלחמות, סיפור חייהם ומקום קבורתם. http://www.izkor.mod.gov.il/ וכך, הקשתי את שמו של אהוד, ופתאום ראיתי את תמונתו מהתיכון. לא היה לי מושג איך הוא נראה, עברו כבר עשרים ושמונה שנים מאז ראיתי אותו נקרע מכדורי 0.5 ופתאום הופיע מול עיני הילד הזה, שגם אני, כנראה, הייתי פעם בגילו, והוא אף פעם לא יהיה בגילי. בעמוד אחד היתה תמונתו ותולדות חייו, ובעמוד אחר כתובת החלקה הצבאית בה הוא קבור, על הר הכרמל. אני שונא בתי-קברות ולוויות צבאיות, וקשה לי לראות את עצמי מחפש קבר של מישהו שלא ראיתי כמעט שלושים שנה. ובינתיים, התמונה שלו תלויה כאן מולי, ובעצם במקום להיות קבור בתוכי, הוא קבור עכשיו על לוח השעם שמעל שולחן הכתיבה שלי. דרור