רגשות סוערים (ה)
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
שבוע טוב לכולם, הכתבות בידיעות, והדיון המחודש בנושא הלם-הקרב מעורר גם אצלנו בפורום רגשות עזים. גם בי עורר הציטוט של פרופ' קרסו רגשות קשים, ואני מבין את הכעס של יהודה. למרות זאת ביקשתי למתן את התגובה, והנה שמענו שקרסו עצמו כועס על האופן שבו עיוותו את דבריו. אני חושב שאם נצליח להזמין אותו, ואחרים הקשורים בנושא, להגיב בפורום הזה, ניתן יהיה לנהל כאן דיון רציני. העליתי גם את השאלה בנוגע להלם-קרב כפגיעה נפשית, ודניאל נעלב באופן אישי. מובן שלא היתה לי כל כוונה להעליב. להיפך. במכוון הדגשתי שהלם-קרב הוא פגיעה נפשית ולא מחלת נפש. אני מבין את הרגישות, אבל נדמה לי שהחשש מפני היחס השלילי למחלות הנפש גדול מן הצורך לחזק את פגועי הלם-הקרב. פגיעה נפשית אינה דבר שיש להתבייש בו, והלם-קרב הוא פגיעה נפשית. ואם לא, איזו מין פגיעה היא זו? אני מאחל לכולם שבוע טוב, דרור
היי דרור היכן אמר ד"ר קרסו את דברי הבקורת על הציטוט? צביקה
שבוע טוב דרור,צביקה,רוז,אלן,עדי,אור,יהודה,וכל החברים האחרים. ד"ר קרסו, גם עם לא נכתב כלשונו,מחשבותיו ידועים מזה זמן רב. עיוותו את דברייו או לא ,הוא חיי גם על חשבוננו. (הפניות.חוות דעת וכדומה). אבל לא השמיצו ,עד שאדע מה האמת בפיו,לפיכך אני עדיין מכבדו ומחכה למושא פיו. לגביי ,דרור,כן למען האמת נעלבתי,מכוון ששאלתך לא הוצגה כראויי,שאלתך בנוגע לחוק שהלם קרב לא יוכר כ-מחלת -נפש? לגביי ולגביי הרבה אזרחים רגילים, יש הבדל בן מחלת-נפש לבן פגיעה בנפש. מחלת-נפש פוגעת בך בכל התחומים כמשתמע בכך. פגיעה בנפש מנסה ,לפגוע בך בכל התחומים. ויחי ההבדל הקטן.למרות שקטונתי "ממושגים רפואיים"ויכול להיות שבשביל קהילת הרפואה אין הבדל בין השניים ,לנו לאלה שנפגעו משנה כל המושגים. ומאמין שאני חושב כשאר חבריי. שמע ,גם היום אני מרגיש שאני שפויי ונורמלי,מודע למגבלותיי ואכן מנסה לשפרם.לא תמיד הולך אבל משתדל. ואם אמצא בחברת אנשים ,אף אחד לא יכול להצביע עליי, ולומר שאני חולה-נפש. תמיד אדע אייך לעצור את מגבלותיי.בגלל זה אני מטפל.ואני עדיין נותן אימון בצוות של האנשים ,שאמונים לעזור לי. ותמיד אשאף להיות טוב ,ואפילו יותר ,בהתנהגותי,משאר האנשים הרגילים שגם אני נמנע מהם.(כן...נמנע). מהי בעצם מחלת נפש?שאל אדם רגיל מן-השורה ,יאמר לך ישר "משוגע" או שנולד כך,או כמו שצועקים ברחוב:תגיד מה יש לך?אתה חולה נפש? ונו באמת ...אנחנו כאלו. אז פה נשאל מי אנחנו באמת?אוליי סתם חבורה סחטנים כמו שאמר או לא אמר חברנו(שלא יהיה אי-הבנות אני לא קראתי את הכתבה). שוב פעם אני עונה:אנחנו אנשים נורמליים ואפילו יותר (אני עם תואר-ראשון)שפשוט לרוע מזלנו נקלענו למקום לא נורמלי,ומקום זה מנסה לערער אותנו בכל סיטואציה בחיינו,ומה שנותר לנו זה להלחם איתו בעזרת כל הכלים האפשריים,ולא לתת לו לנצח אותנו . כי בכל מקום שאנו הולכים זה רודף אותנו,ואנחנו בכל זאת הודפים אותו וכמובן בעזרת כל הגורמים ללא יוצא מהכלל. כי אם לא ננצחו,אזיי אפשר לקרוא לנו חוליי-נפש. והעיקר:אנו מודעים למצבנו שלא בא מרצון. שבוע טוב ובאהבה. דניאל.
דניאל יקר, אתה צודק. יש הבדל בין מחלת-נפש, לבין פגיעת-נפש. עם זאת, לעתים קו הגבול דק, ולעתים הפגיעה קשה ובלתי ניתנת לתיקון. כאן, בפורום, אנחנו פוגשים את פגועי הלם-הקרב החזקים דיים כדי לבטא את כאבם. אבל רבים אחרים אינם יכולים לעשות זאת. יש כאלו שפגיעתם הנפשית קשה, והם מבודדים מן העולם. אסור לנו לשכוח אותם ולבטל את קשייהם במונחים רפואיים. לפעמים, דווקא היכולת להכיר במגבלה הנפשית, או להבין שאין הבדל אמיתי בין פגיעה בגוף לפגיעה בנפש, היא הכוח האמיתי של הפגועים. וכמובן שלא היתה לי כל כוונה לפגוע בך. שיהיה לך שבוע נהדר, דרור