שאלה לדרור גרין

שלי יקרה, הידע שלי בנוגע לניסוי שנעשה על נפגעי הלם-קרב באמצעות זריקות-אמת מבוסס רק על קריאת הכתבה בעיתון. על-פי מה שפורסם, עצם הטיפול מעלה מספר שאלות קשות. ראשית, יש פגם בניסוי בבני-אדם ללא הסכמתם. שנית, ההנחה הבסיסית בנוגע לאבריאקציה (כלומר, סילוק הסימפטום באמצעות חוויה חוזרת של הטראומה) אינה אינה מתאימה לנפגעי הלם-קרב. כפי שקראנו, וכפי שניתן לשמוע מן המשתתפים בפורום זה, חזרה אל החוויה הטראומטית עשויה דווקא להעצים את הטראומה. עד כמה שהבנתי, הבעיה אינה נובעת רק מחוסר היכולת לשלוט בהצפה (וזו תופעה שמתאימה גם לטיפולים פסיכיאטריים אחרים), אלא בעצם הכוונה לעורר את ההצפה. אני משער שתגובה דומה היתה עולה גם כתוצאה מהיפנוזה, וגם כתוצאה מטיפול פסיכותרפויטי מניפולטיבי שמטרותיו דומות. אינך צריכה להתנצל. אני בטוח שהשאלות שלך מטרידות רבים מהמשתתפים הגלויים והסמוים של הפורום הזה, ואת מוזמנת להמשיך ולהשתתף כאן. מה הקשר שלך להלם-קרב? בברכה, דרור

צביקה יקר, כרגיל, אני מסכים על כל מלה. עיקר מעלתו של הטיפול הנפשי בכך שהוא נעשה על-ידי המטופל עצמו, והמטפל רק מסייע לו בדרכו. מטופל שאינו בוחר מרצונו בטיפול, ולוקח אחריות על מהלכו, מבזבז את זמנו. לפסיכולוגים אין תרופות פלאים, והם יכולים לעזור רק למי שמוכן לעזור לעצמו. וזו בדיוק הבעיה עם הפסיכיאטריה והטיפול התרופתי, המתבססים על מניפולציות חיצוניות ומתעלמים מהבחירה של המטופל באופן הטיפול. שלך, דרור