יש 400 קלוריות בסופגניה - חזרתי

אז חזרתי, האורחים שלי הגיעו סוף סוף, ואני ישר סחבתי את אחותי למחשב, וכיסיתי את השם של הבחור, והשארתי רק את התמונה שאלתי אותה "את מכירה אותו"? "לא, זה מישהו מהמשפחה לא"? "את בטוחה שאת לא מכירה אותו?" ל"לא יודעת, הוא נראה לי מאוד מוכר, רגע זה לא דניאל?" "לא" "הוא דומה לדניאל" "גם אני חשבתי" "מי זה?" גיליתי לה את המסך, וגם היא חטפה שוק, היא מכירה אותו, לא זוכרת אותו, אבל מכירה את הסיפור. אחר כך הכנתי להם קפה, אמרתי לה שלא תגיד כלום, והראתי את התמונה לבעלי ולבן הגדול שלי, הם מיד קלטו את הדמיון. אז דרור.זה לא חרדות, זו אמת, ואין לי שום ספק שזה לא מקרה. החרדות במקומן מונחות, ולא מניחות לי, זה לא שהן מתעוררות פתאום, כשאני חושבת על הקטע הזה של הצבא, זה בליווי הפחד. יהודה, מאז חנוכה, טיגנתי סופגניות טעימות, קניתי גם בקונדיטוריה, טעימות פחות, ומכל זה אני לוקחת ביס אחד בלבד, ואומרת לעצמי שלכולם יש את אותו הטעם, ככה אני לא אצטרך להלחם עם תוספת משקל, עוד לא הורדתי את כל התוספות מהלידה האחרונה. ואני עובדת קשה. (עוד מעט אני יוצאת להליכה). יש 400 קלוריות לסופגניה, תפוחה ומלאה שמן וריבה, שזה כמו ארוחת צהרים טובה, מה השתגעתי לאכול את זה, אחר כך עו לקבל צרבת? אחרי חנוכה אני אשוויץ לפני כל הקוטריות, שאני לא נגעתי בזה. דרור, אני יודעת שאין שחור ולבן, אבל אתה לא חושב שאנחנו צריכים ליצור לנו איזה שהוא גבול באיזור המטושטש ההוא באמצע? ואיזה שהו גבול מסביבנו שהדברים האלה לא יגעו בנו עד כדי כך? אחרת איך יהיה לנו כח לסבול כל דבר,

תלוי איזה גודל הסןפגניה?

אין לי סופגניות היום, אתמול הספיק לי, חוץ מזה דרור, בסופגניות של קונדיטוריה, יש המון שמן, עם טעם לואימ כזה של שמן שרוף, בפנים הן בצקיות, ואחר כך הן עושות צרבת, ונכון, אני מציבה גבולות, וזה ממש לא מענין אותי אם אני הקמתי אותן, או שהן היו לכתחילה, עכשיו הן קימות? הן מגינות? אז מספיק לי.