לבנים של דם
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
אז נכון, אני מרגישה שאני מפסידה הרבה בימים אלה, חלק מאחינו בני ישראל, חלק מהאמון שלי ממה שנשא במערכת, אף אדם לא יעזור לנו. כשבני ישראל היו עבדים במצריים, היו צריכים ללבן לבנים, היו מקוששים תבן, ומערבבים בטיטי, ע"י שהיו נכנסים ברגליים יחפות והולכים על זה. וכמו ששוחטים ענבים ליין ככה מלבנים לבנים, לא עם טוריה בפיילה ענקית כמו שעושים בני דודנו הרצחניים. וכשלא מצאו יותר תבן, היו מקוששים תבן קוצני (כנראה סירה קוצנית) ומערבבים עם הטיט, והיו עושים את זה ברגליים יחפות, והיה איש אחד שהיה מלבן כך לבנים, והקוצים חודרים לתוך בשרו, ודמו מתערבב עם הטיט, ראתהו אישתו שתש כוחו, והחליפתו לפני שימות, והיו הקוצים חודרים לרגליה וכאביה עצומים, והיה דמה שותת והולך ונכנס לתוך התבן, ומעוברת היתה, ומתוך צערה הגדול, הפילה עוברה, והיה דמה ניגר עם עוברה אל תוך הטיט, ומן הטיטי הזה לבנו לבנים, ובנים של איש אישה ותינוק. ובא מיכאל המלאך, שר ישראל, סנגורם של ישראל, ולקח לבנה אחת כזו, ובטיסה ישירה אל הקב"ה, הביאה לפניו, ואמר "ראה מה מעוללים לבניך" ובאותו הזמן נחתמה גזרת מכת הבכורות. ב-תוך 24 שעות ניגרו דמם של תינוקת, עוד לא בת שנתה, צעירה בדרך למסיבת אירוסיה, 2 גברים ושני נערים צעירים. ואנחנו יושבים שאננים, ומדברים על אופטימיות? וכי למה נרצחים אחינו יום יום? ומה רבונו של עולם רוצה לומר לנו? ואל תספרו לי שאתם לא מאמינים בו, כי אין יהודי שלא מאמין בו, האמונה בה' ניטבעה בנו ברגע יצירתנו כיהודים . אולי אילו היינו חשים את צערם היומיומי של אחינו לא היינו צריכים לחוש אותו דרך דמם? גונבים רוצחים שודדים ואונסים יום יום, ואנחנו שווי נפש. אם אנחנו לא מרגישים את הדם אז רבונו של עולם מראה לנו את הדם. ותחשבו על זה
הלינק של האתר בו התחלתי פעם לכתובhttp://www.e-srael.co.il/private/haim/colbo/1280/default.htm
ליהודה, הצלחתי לקרוא רק את שני הדפים הראשונים. למה? עדי
רוז יקרה, אולי לא במקרה גם את מדברת היום על חוסר אמון במערכת, ועל יאוש, וקצת לא מאמינה באופטימיות. (שאצטט לך את חז"ל?) אבל אינני יכול שלא להסכים עם דבריך. אנחנו מתרגשים מאירועים מיידיים, מזעזעים, שקורים עכשיו, ושוכחים את מאות אלפי הילדים המוכים והנשים המוכות, והזקנים חסרי יכולת הקיום. אין מראה מזעזע יותר מתינוקת נרצחת, ואולי אין פשע גדול מזה, אבל לפעמים אנחנו בוחרים להזדעזע מכך, כדי לשכוח את העוול היומיומי המתרחש סביבנו. וזה גם המסר שניסיתי להעביר לפירחה. הכאב האישי גדול וצורב, אבל כאן בפורום אנחנו מנסים להאזין גם לכל המשתתפים הסמויים שלנו, הכואבים לא פחות, ולהתאחד עד ליום שבו איש לא יתבייש להיכלל בין נפגעי הלם-הקרב, והנפגעים ומשפחותיהם יקבלו את כל הסיוע שלו הם ראויים. וכן, אני אופטימי. איך עוד נוכל להמשיך לחיות כאן? שלך, דרור
החודש נרצחו יותר יהודים בידי יהודים מאשר בידי ערבים . למה זה פחות מזעזע אותך . זה אמור להיות יותר מזעזע לפחות בעיני
זה מה שהבנת מדברי אראל? תקרא שוב, ותחזור לשאול אותי.