מיכה 52 (אני חושב)

לדרור ובעצם לכולם בתשובה ל http://doctors.co.il/forums/read.php?f=66&i=8394&t=8270 פשוט לא רציתי שזה יעלם זהו סיפור אמיתי בהחלט ביום חמישי נתקלנו בציר מיכה 52 (אני חושב) במספר טנקים 62T והשמדנו אותם בטוחים בין 800 מטר ל3 ק"מ אחרי שגמרנו לעשות ירי מהיר כי בעצם כולם ברחו ורק הצוות שלי של המגד ושל צוות 2 נשארו בעמדה קידמית לאחר שחילצתי את מישל ואת רון ז"ל חזרתי לי לטנק ובעוד אני עומד על הצריח ראיתי חפץ עף מולי וממש צללתי לתוך עמדת הטען קשר (צריך לזכור שאז שקלתי רק 58 ק"ג) אחר כך מישהו צחק עלי ואמר שבחיים לא ראה קפיצת ראש לתוך טנק מה שקרה הוא שמסוק גזל סורי ירה עלי טיל ועל הטנק שלידי אותי הוא החטיא ורק השחיל תייל דק בתוך הנעליים הרזרביות שהיו מונחות בתרמיל בצריח ופגע בטנק מפלוגה אחרת בזרקור הקסנון שהיה עליו לאחר כמה ימים ראינו מסוק יסעור מניף גזל בשמיים בתלה מטען ואמרו לנו שזה הגזל שהוםל לאחר שירה עלי צביקה

:-)

גם לי יש את המטוס שלי, המטוס ההוא שלא היה, אתה לא חיב מטוס כדי להפגע, השכן שלנו רצה ללכת לטיס, והוא התאים, אמא שלו פחדה, אז הוא לא הלך, הוא נהרג בטנק לא במטוס. אחי רצה ללכת לטיס, אבל אמא שלי עשתה לו את המוות כל זמן שהוא היה בקורס, אז הוא עזב עבר לצנחנים, בחור מוכשר מאוד, שמבזבז את חיו לבד, ללא אישה וילדים, מאוד עצבני, לא יודעת מה קרה לו, והוא לא משתף אף אחד. מסתגר, עובד עבודות פיזיות קשות, כי זה מה שהוא בוחר לעשות, (אולי זה לא נותן לו זמן וכוח לחשוב). נשמה טובה, אבל פגועה, ואני לא יודעת ממה. אז לא חיבים מטוס, אני הייתי רוצה מכונת זמן, כזו שעוברת בזמן, ללכת לכל מיני נקודות, ולתקן את הדברים. לא יודעת איך היינו נראים אז היום, אבל נקודת הפתיחה מאותה נקודה, היתה יותר טובה,