לילה טוב לכולם

לפני זמן לא רב הגענו הביתה. שמחתי לראות את הדברים שלך צביקה, כלכך חיכיתי להם, אבל , ידעתי שצריך לתת לך זמן, בעבודתי, אני נפגשת עם נשים רבות, צעירות מאוד, שלא חוו את השואה, אבל חלק מהן נסעו לפולין, גם בתי היתה במצעד החיים, וחלק מהנשים הן נשים מבוגרות, חלק מהאשכנזיות שבהן חוו את השואה, יש בידי חוברת שאישה אחת מדהימה כתבה, את הדברים היא כתבה כשהיתה במחנה הבראה, בת 16 היתה, אחרי 4 שנים של סבל בלתי נתפס, אותו היא מתארת בחוברת, היתה בת 16, ופחות מ-30 ק"ג. ולא את כל הדברים היא זכרה, ומה שזכרה, מספיק בהחלט בשביל לקבל זעזוע מוח, היא עצמה אמרה לי לפני שנה, כאשר תרגמה את החוברת לעברית , עבור הדור הצעיר - נכדיה, "אני פשוט לא מאמינה שעברתי את כל זה" אפילו היא שהיתה שם, לא מאמינה. ואצלי, למרות שהורי ניצלו בנס, ברגע האחרון מידי הצורר הזה היטלר, ימח שמו וזכרו, אני, לא יכולה להוציא מראשי את השואה, כמעט מידי יום היא עולה בי, אולי מפני שחברת ילדות שלי, חברה קרובה מאוד, היתה בת לניצולי שואה, ואימה, היתה מספרת לי דברים שהבת לא רצתה לשמוע. אולי בגלל שבבית הספר בו למדנו, היה יום השואה, יום רווי בתכנים שונים הקשורים לשואה, ואולי אלה הסרטים האלה שהגרמנים הסריטו בהם גויות , להראות את ניצחונם. אני לא יכולה לצפות בדברים האלה, אני לא יכולה לקרוא את הספרים האלה, אבל אני מסתכלת כבעל כורחי, וקוראת את הדברים בנשימה עצורה, כשגוש גדול תקוע לי בגרון, ואיכשהו, פתאום נראה לי שהדור הצעיר יותר לא כל כך מבין, אז שמחתי כשבתי רצתה לסוע לפולין, יש בנות שפחדו שלא יוכלו לעמוד בזה, הבת שלי רצתה מאוד. מה שמענין הוא, שכל הבנות הצעירות שהיו שם, סיפרו לי על נקודת שבירה, אחת סיפרה על הר האפר (לא ידעתי אז על זה, וזועזעתי קשות), שניה על המשרפות, כל אחת היתה לה נקודת חולשה, ובתי סיפרה לנו(וגם צילמה), שיש מעין ארונות כאלה עם דלתות זכוכית, עם כל מיני חפצים של היהודים, באחד הארונות האלה יש בובות משחק של ילדות קטנות, אצלה כאן היתה הנקודה, כאן היא הבינה, שלקחו ילדות קטנות, כמו האחיות החמודות הקטנות שלה, ורצחו אותן. כאן אני הבנתי, שהיא קלטה את המסר. מי שהיה שם, לא צריךלחזור פולין בשביל לזכור, מחנות ההשמדה אצלו בראש, והדמויות והאירועים רודפים אותו, אפילו במרחק של אלפי מילין, אני לא צריכה לספר לכם איך זה, אתם מכירים את הדבר הזה היכרות אישית. ומי שלא היה, ויכול ללכת, רצוי שילך, ולא רק שיזכור, אלא יעביר הלאה . לצערי הרב, יש בכל זאת בעיה, יש מעט מהנוער, הרואה את הנסיעה כבילוי, ומתיחס אליה כאל כזו, השואה לא מענינת אותו באמת, אבל השופינג, והבארים כן, וחבל, חבל, חבל. אבל רובם עומדים שם, וגאים להיות דור שני או שלישי, ליהודים ששרדו מהשואה, דור שניצח את היטלר. אבל ליבי נחמץ לראות, איך מתחלפת הגאוה הלאומית הזאת בארץ ישראל,ב"ראש קטן" תרבות הבארים והסתלבט, ופתאום יש לנו מן נוער כזה שהורג יהודי שמעיר להם על התנהגות פרועה, או דוקר אדם במריבה על שום כלום, ורצח של נהג מונית מתוך תחביב. ואני שואלת, "מה לא למדנו כלום?" כן, לשלוח את כל הנערים והנערות לשם. ונכון שהסיפור הזה אינו שוה לכל נפש, אז צריך להקים קרן מיוחדת שתתמוך בנערים מיעוטי יכולת, ותתן להם אפשרויות תשלום נוחות.

ועלינו המבוגרים מוטלת החובה להעביר ולהעביר את המסר הלאה לדור הבא ולא לחפש מה לא טוב אצלהם,כי במידה והם לא יקבלו את המסר כמו שצריך ולא יתנהגו בהתאם,אזיי הכישלון הוא שלנו ושל החברה כולה. וכמו שנאמר במשליי... לדעת חכמה ומוסר..................להבין אמריי בינה. לקחת מוסר השכל...................צדק ומשפט ומשרים. לתת לפתאים עורמה...............לנער דעת ומזימה. ישמע חכם ויוסף לקח..............ונבון תחבולות יקנה. להבין משל ומליצה.................דבריי חכמים וחידותם. לילה טוב. דניאל.