לפעמים אני חושב

שבשביל לחיות אדם צריך למות נפשית קודם ורק אז אולי חייו יהיו חיים לילה טוב או בוקר טוב איך שתרצו חישבו על זה

ואני חושב שמה שאתה חושב לא נחשב במחשבה מחושבת ותחשוב על זה. (:_ מה קורה איתך בזמן האחרון? אתה מדאיג אותי. יש פלאפון חדש. במקום 050 אז 055. מחכה להודעות s/m/s דניאל

ומה כל המספר אני ארשום

אבל הודעות אופטימיות לא מדכאות. מספיק הבטן שלי מדכאת אותי.

אז לך לרופא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

היי יהודה חזרת אלינו , ברוכים השבים כן זה נכון , לפני שאדם יוכל להשלים עם עצמו הוא צריך להיות מסוגל לחקור את עצמו , לקבל את הרע שבו ואת הטוב באותה אהבה . החיים הוא קודם -כל אהבה עצמית . אדם שאינו אוהב את עצמו אינו יכול לאהוב את סביבתו . אחד מן הבעיות המרכזיות שאני מתמודד איתם וכולנו מתמודדים איתם . הוא העובדה שאלן שלפני הטראומה הוא דמות אחרת מהדמות שנתגלתה אחרי הטראומה . עד היום אני מתאבל על -כך , זוכר בערגה שפעם עבדתי בכל עבודה ולא התעייפתי , הייתי סבלני , לא זועם וכועס על כל דבר או מתכנס בתוך הקונכיה שלי בלי רצון לצאת ממנה . אני יודע שבדמות החדשה יש בכל זאת מספר יתרונות ,אני פחות ביישן והלשון שלי לא נמצא בתוך הכיס כמו פעם .אני הרבה יותר תקיף מפעם . אך האלימות שיצאת ממני מפחידה אותי . אתמול העפתי סתירה מוצדקת לכלב שלי כי הוא לא שמע בקולי ואכל עצם ענקית אך התייסרתי ברגשי -אשמה ונבהלתי שאיבדתי אליו שליטה . אני חיי עם פנים החדשות שלי אך לא תמיד בשלום . כי לפעמים אני מופתע מעצמי . השבוע גנבתי תור ועברתי במקום הראשון כי לא הייתי מסוגל לחכות בחיים זה לא קרה לי . זה חלק מן השינויים שעוברים עלינו. צריך למות קצת , לדעת לוותר על מה שהיה כדי לחיות עם מה שיש . בידידות . אלן

נו אלן, גם אנשים שלא חוו הלם קרב עוברים שינויים, ואחדים מהם הם גם מה שעבר עליך, הם פחות בישנים, יותר תקיפים, לפעמים מאבדים שליטה, כי קשיי החיים קצת "גדולים" עליהם, ומילא להעיף סטירה לכלב, אבל אם יש לך ילד ואתה מעיף לו סטירה לא מוצדקת זה יותר חמור,אז תרגע, הכלב לא יצטרך פסיכולוג בשביל זה. נכון, אדם כל הזמן צריך לעשות את הדברים בצורה מחושבת, לחשוב לפני כל דבר שהוא מוציא מהפה, לאן הוא הולך, ומה הוא אוכל ושותה, וכל זה בשביל חיים תקינים, ובחור בן עשרים שגדל ומתבגר ללא מלחמות, הוא אינו הגבר בן הארבעים שיהיה בעוד עשרים שנה, וגם לא בן החמישים והשישים והשמונים, עד מאה ועשרים, לא, הוא לא. כולם מתאבלים על הנעורים שלהם, על ימים יפים שהיו ולא יחזרו, אבל זה לא צריך להיות ברמה כזו שזה יהרוס לו את ההווה והעתיד, כי בגיל ארבעים יש איכויות חדשות, רצינות וכבדות ראש, יש חוכמת חיים, והבנה אחרת, בקיצור, לכל דבר יש זמן ועת, ומה שעבר, עבר, אם נבכה את העבר זה לא יחזיר אותו, ה שצריכים לעשות זה לחשוב על ההוה, איך לשפר אותו, ולתקן עיוותים, וכמובן...להתפלל לסיעתא דישמיא.

לפעמים אני חושב שאני צריך כנפים..." שר בזמנו בועז שרעבי, זוכריםאת המילים? תמיד אקטואליות.. כן יהודה כמו עוף החול, הוא מזדקן, מסכן ותשוש, ואז נשרף למות, ומתוך הלהבות יוצא לו עוף חול צעיר בריא וחזק. אז נראה לי שאתה מת נפשית כבר כמה זמן, הגיע זמן תחית המתים לא?