איזהו הגיבור?(ה)

השבוע פורסם בגדול על אדם כבן-28,אב לשתיי בנות,שטבע בים בעת שרץ להציל אם וביתה מטביעה. הוא הציל את האם וביתה,אך לצערנו כוחותיו לא עמדו לו,והוא בעצמו טבע כששתיי בנותייו הקטנות ממתינות לו בחוף. וזה מחזיר אותי 18-שנים אחורה. והיום כתוב בעיתון המקומי,,,, הגיבור. ואז אמרתי בליבי באם היה נשאר בחיים אזיי גם היה גיבור? או שלמחרת היו שוכחים אותו כמו כולם. והגלגל מסתובב ומי ששרד שרד.ומי שלא חי איתה כל ימיי חייו. ובפתחו של יום הזיכרון לגיבורים ,לאלה שעמדו בגבורה למול כל האוייב אך המוות ניצחם,נשאר לנו רק הזיכרון,ולנו לצערי רק הזיכרון המר,כי בילדות לא היה לנו הזכות להיות במחיצתם. ולכן לפעמים אנו שכאילו "הגיבורים"לא נותר לנו אלא להיות בדממה ולהתייחד עם זכרונם של חברינו החיילים שלא הכרנו ממש. יהי זכרם לעד... ומי ייתן ובזכותם יבוא עלינו השלום. שבת שלום שלכם דנאל.

שלום דרור , כמה שאתה צודק לדעתי כל משתתפי הפורום הם גיבורים הנשכחים של החברה הישראלית . אנחנו לא נחשבים לגיבורים ואפילו לא לבני-אדם רגילים . אני נפגש עם אנשים שמביעים כלפי רגשות של רחמים , רגשות האומרות למה אתה מתמודד ובורח . רק אתמול חבר הכי טוב שלי אמר לי לא עבר עליך כלום למה אתה לא קם על הרגליים . מתעלם ממה שקורה לך . חשתי מאוד בודד וכועס ועד היום אני שואל את עצמי אם אני עוד אדבר איתו . אני רק נפגש עם בני-אדם שבונים סביבי חומות של שתיקה וגורמים להתכנס בתוך עצמי ולא לרצות עם אף -אחד . המלחמה שלנו לעולם לא נגמרה . אנחנו הגיבורים האמיתיים של המלחמה ,יחד עם הפצועים והמתים . אני לא צריך את התוית של גיבור . אך לקבל את התוית של פחדן מן החברה ישראלית מן אנשים שלעולם לא נלחמו תודה רבה זה יותר מדי . החברה רואה בנו פחדנים , מוגי -לב שהתמוטטו בזמן קרב . הבורות וחוסר הידיעה חוגגת בנושא . אני יודע שהרבה פעמים הצלתי את החברים ממצב נוראים בגלל שלקחתי אחראיות במקום אחרים . אני מקווה שבמשך הזמן יבינו אותנו יותר ואני לא אופטימי . כל אחד מקטועי -נפש שפגשתי היו מן החיילים המעולים ביותר שיש לצבא וחבל שחברה שוכחת את זה . חברה אני מתכוון לכולכם וכולל אני. בקטע הזה מותר לי להיות לא צנוע . שהאל ישמור על חיילינו ועל ילדינו ממלחמות . וזיכרם הנופלים והחברים יהיה איתנו לעד

לחיים (צביקה מרים כוס) ובנורבגית אומר סחול (נשמע כמו שכול) צביקה

וזה מזכיר לי פסוק אחד בתורה "אחרי מות קדושים אמור" ראית פעם כשמישהו נפטר מה אומרים עליו? הוא היה כזה נחמד, כזה טוב לב, כזה וכזה, למה רק הטובים מתים? ראית פעם מתים שהיו רעים? נו זה טבע האדם, לזכור סיפורים גדולים. חשבת על רומיאו ויוליה, מה הי קורה אילו היו מתחתנים וזהו? מישהו היה שומע עליהם משהו אחר כך? כותב סיפור? אולי הם היו חיים כמה שנים והיו מגיעים להסכמה ש"זה לא זה" והיו מתגרשים אפילו, דניאל, עדיף לחות בלי תארי כבוד מאשר למות ולקבל מצבה של זהב, כי מה זה מועיל אחרי המות?

אני גם חש את תחושה הזו של מועקה ואבל תמידי . יום הזיכרון לחללי צה"ל מגביר את התחושה הפיספוס והחמצה של אותם חיילים שנהרגו , אותם החברים שנאבדו לעד . קלסתרוניהם מלווים אותנו ,אישיותם , נוכחותם . אני חש את גודל הכאב שאתה חש . זו הסיבה ששוב עלו בי חרדות ופחדים בשבוע אחרון .פחדתי שיהיו עוד פגועים ועוד הרוגים מקרב הצעירים ואת זה לא ניתן למנוע . הטבע האנושי אינו שונה מחיות הנלחמות על טריטוריות ועל מזון . מה עוזר לנו המוח ? חבל שיש מלחמות בעולם . נזכור את החיילים והחברים שלנו לעד . זיכרם תישאר איתנול עד ותדריך אותנו . מקווה שניהיה ראויים להם במעשינו . בהשתתפות עמוקה בתחושותך וברגשותיך ושל כל החברה פה . אלן

http://doctors.msn.co.il/forums/read.php?f=66&i=21443&t=21443