רוז יקרה(ה)

הכול כמעט בסדר, חוץ מיזה שהפיוזים טסים לפעמים, אבל כמעט לוקחת אותו חפיף. העניין שהוא יושב בבית וזה עושה את הרע מכל. במשך חודש ימים עבד יחד עם אחיו והכול היה בסדר ופתאום החליט שלא טוב לו שם ועזב. חזרנו לימי החושך למשך כמעט שבוע ימים ברציפות אבל כנראה קלט שזמנו ספור ועכשיו לפחות משתדל לא ליפול נטל עליי אחרי העבודה ולנסות להיות יותר בוגר. סיכמנו ביננו שכשהוא מרגיש את הנפילות הללו פשוט יגיד לי שיש נפילת מתח ואני אבין. פה ושם כשיש רגעי שקט (צריך לקלוט כמה הבן אדם "מופרע" בהומור ולכן קל להרגיש) אני קולטת עליו וישר חיבוק, ליטוף, אחיזת יד וכו'. (לפחות קצת נגמר לי המסע השרדות להרי אילת - הרי תקופה לא קלה עברתי עם הצטרפותי ליחידת דובדבן בזכותו). בקיצור., אני מקווה שימצא עבודה ויעסיק עצמו בנתיים, הפסיכולוג אמר שזה עניין של זמן וצריך הרבה סבלנות בנתיים אני חיה על "זנטב" (אולקוסססססססססססססס.....) ועל כל הצרות האלו יש לי יבלות על הגב מה א מ א שלו. ואני חשבתי שהחיים זה פיקניק !!!!!!!!. סיגלית

סיגלית, כמו שאת רואה, יש לך ים של אוזניים קשובות. תמשיכי להיות איתנו. מותר לך לבכות!!!! עדי

היי סיגלית , שמי אלן אני משתתף קבוע בפורום לנפגעי-הלם -קרב . לא קל לאף -אחד בנושא הלם- קרב . לא לנפגע עצמו ולא למשפחתו . צריך הרבה מאוד אהבה וחום , הבנה הקשבה . להבין מה גורם לנפילות מתח הללו . אני למדתי מניסיוני שצריך המון סבלנות . לעבוד עם המשפחה אמור להקל , אך לא תמיד יש לי יחסים לא תמיד תקינים עם המשפחה . בגללי , בגלל שלפעמים אני זועם , או כועס על משהו . מבינים אותי בצורה יחסית .עוזבים אותי בשקט ולאחר מכן שואלים אותי מה עבר עליי או לא שואלים אותי . המצב לא קל וזה מובן לי . אנו כולנו סובלים מקצרים בתקשורת ואי -הבנות . כדאי לא ללחוץ יותר מדי , לא ללחוץ לקיר . יתכן שגם עבודה עם בן משפחה נתן לא להרגיש שעושים לא טובה ולכן יש בטח סיבה טובה למה הוא עזב את עבודתו . כדי לא להתייאש ,לשאול מתי שאפשר , לברר , לתמוך והעיקר הרבה חום , חיבוקים וליטופים . הסבל הוא סבל של כל המשפחה וזה אסור לשכוח בכל התייחסות לבעלך . לפעמים כדאי גם לפנות לעזרה מקצועית . תדעי שהאויב הגדול של קטועי-הנפש הוא המתח , העצבים , הכישלונות , החוסר שינה . אך בעיקר הבדידות וחוסר ההבנה . תשמרי על עצמך , על בעלך ועל משפחתך , בידידות אלן

בהצלחה לסיגלית ובן זוגה צביקה

אני שמחה שדברים התיצבו במשהו סוף סוף, אם כי כמו שאמרת החיים לא פיקניק, בקשר לאמא שלו, פעם סיפרתי לך על בת דודתי, שכל הזמן האחיות של בעלה אמרו לה, שהיא לא מבינה אותו, שהיא קשה, שהיא לא מפנקת וכו' וכו', בכלמיני צורות וסיגנונות. אז יום אחד היא סילקה אותו מהבית ווא הלך לאחת האחיות שלו, ושם הוא עשה לה מה שעשה לאישתו, ישן ביום ער בלילה, טונות של קפה, ומליון בדלי סיגריות בכל מקום, והסרחון? - עוד מכה, שלא לדבר על צורתו המוזנחת, ומראהו המחליא, בקיצור אחרי 3 ימים אחותו לא יכלה יותר התקשה לאישתו ואמרה לה "מותק, כפרה עליך, אני לא יכולה יותר, תבואי תקחי אותו" אז את יכולה ללכת להתארח אצל חמותך לכמה ימים, במיוחד בתקופה שהוא מתחיל לרדת לקאנטים, ואז היא תראה את בנה יקירה במצב לא הכי, אחרי זה היא תחשוב שאת המלאך רפאל. תאמיני לי. חוץ מזה תמשיכי הלאה, תחזיקי מעמד, ותיראי את תקופת המובטלות שלו כחופשה מהעבודה, תצאו לטיל, גם אם את מתה מעיפות, תלמדי אותו קצת לטפל בבית, ומה שלא יעשה אפילו אם זה רק 50 אחוז מושלם, תפרגני לו כדי שימשיך. אחר כך כשהוא לא רואה תחזרי על זה, או שלא. בקיצור, תוציאי אותו החוצה הרבה, אל תתנילו להתקע בבית. זה עוד יכול "למצוא חן" בעיניו כדרך חיים :-)

ב י ד י ו ק. כשאת רואה שהוא סהרורי(זה מה שאישתי אומרת עליי),פשוט הניחי לו. אין טעם להכביד עליו בשאלות מיותרות. וגאה בך על זה שאת מאפשרת לו להמשיך לחיות,כי כל מה שקרה לו תאמיני לי לא באשמתו. המשיכי ותראי בסוף שעמלך לא לחינם,כי את מקבלת את בעלך בחזרה. וזה מניסיון. דנאל.