בגמילה עם תהיות

הפסקתי לעשן אחרי 20 שנה. לפני כשבוע חליתי (סתם שפעת), והחלטתי, אחרי לא מעט פעמים שחשבתי על זה - להפסיק לעשן. זה נראה כמו נצח. לא משנה כרגע מה הוביל אותי למחשבה הזו (בטח לא מהסיבות הקונבנציונאליות שכולם מדברים עליהם), אבל הצלחתי להבין ולבודד את המצבים בהם ובגללם אני מעשנת, וחשבתי שאם אני אגרום למצבים האלה לא להופיע אז יש סיכוי שאפסיק, אז החלטתי להשתמש בכדורי הרגעה שנרשמו עבורי מזמן בגלל מצב נפשי מעורער שהייתי שרויה בו בעקבות משבר שעברתי, ופשוט לא השתמשתי בהם. אז הכדורים האלה נקראים סיפרלקס ואני נוטלת חצי כדור כל בוקר. העניין הוא שכל היום מסתובבת בתחושה טובה, ורגועה. ואז השפעתו מתפוגגת לקראת הערב, ואני לא מפסיקה לחשוב על סיגריות ולעשן. אני רואה את הקשר הברור שאיני יכולה להפסיק לעשן ללא שינוי קיצוני במצב הרוח. יש המון מצבים שבגללם אני זקוקה לעשן האפור הזה: הבית, הקשיים, כסף, עבודה לחוצה, ילדים והטיפול בהם, הורים ויכוחים עם הבעל, שקט!!! והסיגריה הזו שעם השנים הפכה לחלק גדול ממני. עישנתי קופסה ליום. לשאלתי אני שוקלת לעלות מינון או לפנות לרופא המשפחה, למי עליי לפנות, והאם הקשר הזה הוא הגיוני, כפי שהוא ברור לי?

שלום, ההחלטה להפסיק לעשן חשובה ואני מברכת אותך על החלטה זו. אך, יש לבצע התהליך באופן נכון. לא ברור לי מדוע החלטת להעזר בטיפול ללא המלצה ופיקוח רפואי ואיני חושבת שצעד זה נכון. יש עזרים תרופתיים כדוגמת הזייבן שמסייעים לגמילה וגם התרופה הנ"ל מחייבת מרשם של הרופא המטפל. אני ממליצה לך לפנות לרופא להתאמת טיפול תרופתי וגם פנייה לסיוע מקצועי בתהליך הגמילה הנפשית. בהצלחה, איה