ניתוח אדנואיד בילד בעל מבנה חך בעייתי?

לבני בן ה- 10 יש בעית אדנואידים. הוא אינו נושם כלל דרך האף, אינו יכול להריח, מנוזל כל הזמן ויש לו גם ירידה בשמיעה. כשהיה כבן שלוש וחצי עבר ניתוח "משולש": הסרת השקדים, הורדה חלקית של האדנואידים וכפתורים. הרקע לניתוח היה מורכב הרבה יותר: סיפרנו לרופאת הילדים שלנו על הנחרה הלילית, הנשימה הרועשת ועצירות הנשימה וקיבלנו הפנייה לרופא אף אוזן וגרון. הרופא שבדקו טען שהילד צריך לעבור ניתוח להורדת השקדים והאדנואידים. חזרנו למרפאת הילדים שלנו ורופאה אחרת שבדקה אותנו ולא היתה מאוד שקטה, החליטה לשלוח אותנו לחוות דעת נוספת אצל רופא אף אוזן וגרון אחר. הרופא האחר שבדק את הילד קבע חד משמעית שאין לנתח את הילד, כי לילד חך קצר (ויש הקוראים לזה חך גבוה) והניתוח עלול לגרום לו לבעית אינפוף. חזרנו מבולבלים למרפאת הילדים וקיבלנו הפנייה נוספת, והפעם לרופא אא"ג שגם מומחה לבעיות חך. הרופא קבע שאמנם לילד מבנה חך בעייתי אך יש לנתחו. הוא המליץ על הסרת השקדים, וניתוח חלקי של האדנואיד בשל מבנה החך הבעייתי וגם כפתורים. רופא זה גם ניתח את בני, כאמור בגיל שלוש וחצי לעירך. האדנואיד שנותר חזר מהר מאוד לגודלו המקורי. לאחר שנה או שנתיים כשחזרנו לרופא לביקורת, המליץ על ניתוח נוסף להסרת האדנואיד. הפעם לא רצנו לניתוח. ממילא, האדנואיד חוזר מהר מאוד לגודלו המקורי. ואני מודה, הניתוח מפחיד אותי, ועוד יותר מפחיד אותי הניתוח לתיקון החך שעלול להגרם לנו, שהוא, לפי מה שהבנתי, ניתוח לא פשוט, אשר סיכויי הצלחתו כלל אינם מובטחים. הבנתי גם, שבמהלך השנים חלה נסיגה טבעית של האדנואיד, והעדפתי את הפתרון הזה על פני ניתוח האדנואיד ולו גם חלקי. כאמור, בני היום בן 10, והוא עדיין סובל מחסימה אפית מוחלטת. אינו נושם דרך האף, ומריח רק ריחות חריפים במיוחד. מנוזל רוב הזמן, יש לו ירידה בשמיעה ומידי כמה שבועות סובל מכאבים באוזנו הימנית (שעוברים עם האקמול אמנם). שאלתי היא, האם אני יכולה להמשיך לקוות שהבעיה שלנו תפתר ללא התערבות כירורגית? האם אין חשש שהילד יאבד את אינסטינקט הנשימה האפית שלו? האם יש משהו שיכול להקל על הנזלת והאם הסתום? והאם שמעתם על מקרה דומה לזה שלנו (השילוב של בעית אדנואידים עם מבנה חך בעייתי), ואם כן, כיצד טופל? תודה, תמי. שאלתי היא וכאמור, בני סובל מחסימה אפית מוחלטת.

שלום רב, כן, רואים בעיות שכאלה ולרוב הפיתרון הוא בהסרה חלקית של השקד השלישי והשארת חלק מרכזי ממנו כתמיכה, על מנת למנוע "אי ספיקת החיך". בכל מקרה, אני מציעה לך לפנות למרפאת אא"ג בבית חולים סמוך לאיזור מגורייך, ובדיקת הלוע האפי של הילד על ידי סיב פייבר אופטי. רק כך אפשר לדעת יותר לגבי חסימה, מיקומה, מידת החסימה ומידת ההגדלה של השקד השלישי - ולהחליט בהתאם. חשוב מאוד להגיע במידת האפשר לנשימה אפית - האינסטינקט אבד מזמן בגיל זה, אבל עדיין אפשר לנסות וללמד אותו ! שבוע טוב ד"ר טלי מרק