בן חמש מגמגם כבר שנתיים וחצי..

הינך מתארת ילד מפותח היטב, אשר טינו מפחד או נמנע מדיבור - מצב זה אידאלי ולמעשה זו המטרה בטיפול בדיבור. אם תתיחסי לגימגום כאל מין "אלרגיה" המופיעה ונאלמת לפי איזה קצב פנימי, ללא שליטה מבחוץ, הניראת לעין- יהיה לך קל יותר להבין שהמצב כמו שהוא הינו המצב הטוב ביותר שאפר לשאוב אליו. הוא פעיל, לא נמנע מדיבור, בטוח בעצמו וכנראה שלם עם עצמו! נהדר!!!! במידה והוא ירצה לברר את פשר התופעה תוכלי תמיד להציע לו טיפול, מצד שני הוא עדיין בגיל שהחומרה או "צפיפיות, של התופעה יכולה להפחית באופן משמעותי. לצערי מרבית המחקרים העוסקים בגימגום חקרו את האנשים שפנו לטיפול ומעט מדי את האוכלוסיה הכללית שכוללת אנשים כמו בנך, אשר יתכן ומגמגמים ויכולים להמשיך ולתפקד באופן תקין, עם התקלות וללא התופעות הרגשיות הנלוות לאוכלוסיה הפונה לטיפול - בודאי יש מה ללמוד מאותם האנשים המציגים תקלות בדיבור ומוצלחים בכל מצב הדורש דיבור! בינתיים שבי על הגדר והמשיכי לעודד אותו לגדילה ושיחה, ללא מעצורים!