גמגום בגיל שנתיים וחצי

גמגום הינה תופעה שונה לגמרי מחוסר שטף (שזו תופעה התפתחותית) כך שאין מדובר בגימגום "אמיתי או לא אמיתי". בתאוריה, ילד שמראה קשיים במשך יותר משנה רצופה נוטה פחות "להגמל" והתופעה ויכול להיות שהוא אכן זקוק להכוונה מסויימת (אני מסרבת לקרוא לזה טיפול כי יש לזה משמעויות של דבר פתולוגי ואני עדיין מאמינה שזו תופעה נורמלית) 75% מהילדים עם חוסר שטף בדיבור לא מציגים את התופעה מעבר לגיל 6 (החלמה ספונטנית בשפה מקצועית) ולכן לא כדאי להלחץ. סוג הקשיים וחומרתם לא מנבים כלום לגבי המשך הופעתה, מה שזה אומר שמדובר כניראה על הערכה של ההבעה לצורכי אירגון המשפט תוך נסיון לחקות את מהירות ודגם השפה של המבוגרים בסביבה. היום גם מחפשים האם ישנו "גן של גימגום" מכוון שנראה שהתופעה "רצה" במשפחות מסויימות. אני מעדיפה להתיחס לתופעה בגיל זה ובכלל, כמו לאלרגיה, שמופעיה לעתים מבלי שיודעות מה גרם לתופעה וגם שנעלמת מבלי שנוכל לשלוט בה. בכל מיקרה, אן יש שינוי בהתפנהגות של הילדה (לא דווקה בשטף הדיבור אלה בהתנהגות התקשורתית והחברתית, רצוי לחפש את הסיבות, אם ישנם כאלה) ולא להתיחס להתנהגות ספציפית כסיבה אלה אולי כציון דבר שמבקש בירור נוסף בסביבת הילדה. בכל מיקרה, בגיל כל כך צעיר צריך לתת לה להתפתח ולעודד אותה לתקשורת עם הסביבה, בסיגנון ובקצב האישי שלה.